הסיפור

טרם שנתפרסם בעולם היה רבי ישראל, המגיד מקוֹזְ'ניץ, עני מרוד, וסבל מאוד בשל כך. נסע המגיד אל רבי לוי יצחק מבַּרדיטשוֹב, שהיה אז רבה של העיר זליכוב, וסיפר לו על סבלו ועוניו הרב. אחר כך נפרדו זה מזה, ורבי לוי יצחק יצא ללוות את האורח.
היו אלו ימי החורף וקור עז שרר בחוץ. לגופו של ר' לוי יצחק לא היה אלא מלבוש דק, שאותו לבש בחדרו החם, ואילו המגיד מקוז'ניץ, העני, לבוש היה אדרת של שיער פרווה, כדרכם של הולכי דרכים בימות הקור. לפיכך היה נראה, כי ר' לוי יצחק ילווה את האורח רק מעט, אל מחוץ לפתח הבית. אבל, כאשר באו אל החוץ קשה היה לרבי לוי יצחק להיפרד מן האורח וליווה אותו הלאה. אחר כך שוב קשתה עליו הפרידה והוא המשיך וליווה את המגיד עוד מעט.
אז אמר ר' לוי יצחק: "אבקש ממך שתשאיל לי את אדרת השיער שעליך, כי קר לי מאוד." מיד פשט המגיד את מעיל הפרווה ונתנו לרבי לוי יצחק, ונשאר לבוש במלבוש דק בלבד. כך המשיך ר' לוי יצחק ללוות את האורח עוד הלאה, עד שהרגיש המגיד כי הוא קרוב לסכנת נפשות בשל הקור. הרגיש בכך ר' לוי יצחק. מיד הסיר את המעיל, החזירו למגיד ואמר: "ישראלקה, כעת רשאי אתה להתחמם."
מאז והלאה התפרסם המגיד בעולם עד שהיה לו כל טוב ולא היה עני עוד.

---

על הסיפור

המגיד העני מתלונן על עוניו לפני ר' לוי יצחק, ומבקש ממנו סיוע למצבו הדחוק. ואולם, ר' לוי יצחק לא רק שאינו "נותן" דבר לרב העני, אלא גם "לוקח" ממנו את מעיל הפרווה שלו ובכך מותיר אותו חשוף לקור העז.
המשפט שאמר ר' לוי יצחק כשהחזיר לו את המעיל נשמע כמו ברכה שיש בה אמירה מרומזת – כעת רשאי אתה להתחמם – כלומר: מרגע זה יש בך משהו אחר, חדש. רק אם תרד ממש למטה, תוכל לעלות למעלה, כאותה אמירה נודעת המיוחסת לבעל שם טוב: "ירידה היא תכלית העליה" (תולדות יעקב יוסף לפרשת נשא קיח).
ואולי – לקיחת המעיל ואז החזרתו, רק כשכבר ממש קר, כמו במשל העֵז המפורסם, מראה לאדם שגם המעט שיש לו – זה הרבה, וכשהוא חש בחסרונו של המעיל, הוא שם לב עד כמה הוא מבורך. אם כך, המסר העולה מן הסיפור הוא שעל האדם לזכור כי יש בו כוחות גדולים יותר משנראה לו. אם ישים לב אליהם – יוכל לסייע לעצמו ולחולל שינוי בחייו.