רעיון ה'תשובה' ביהדות רחב מאוד, החל מן המקרא המציב את הציווי 'שובה ישראל עד ה' אלוהיך', וכלה במדרשים ובספרים רבים העוסקים ברעיון התשובה. מלבד הרעיון הראשוני של תיקון החטאים וחזרה אל נקודת ההתחלה, נוספו לו היבטים רעיוניים רבים: לשוב, להשיב, ליישב, להושיב, לחדש ולתקן. ה'תשובה' של האדם הוצגה כתהליך הכרחי של 'תיקון', לעולמנו שלנו ולעולמות העליונים. בשפת דורנו ניתן לחדד זאת כך: לא רק 'לשוב על עקבותינו', אלא 'לחשב מסלול מחדש', לשפר ולשכלל.
מראשית ימיה ראתה החסידות את עצמה כ'תנועת תשובה' לאומית, שמטרתה להחיות את החיים הדתיים והרוחניים אל נוכח אתגרי התקופה ובפרט אל נוכח המודרנה. על פי החסידים, ראה הבורא שלא יוכל העם לשרוד ללא תחייה דתית, ועל כן גילה את אורו בעולם באמצעות תורת החסידות, כדרך אל הגאולה השלמה.
ה'תשובה' החסידית מתרחקת מן הפן המלנכולי, מרגשות האשם ומסיגופי הגוף, שהיו באופן מסורתי בני לוויה של התשובה בדורות הקודמים. תחת זאת הדגישה החסידות את תפקידה של השמחה (ע"ע) בתהליך התשובה. רבי נחמן מברסלב טען כי רק על ידי השמחה יכול האדם לקיים חשבון נפש וכך לתקן את דרכיו. בנוסף, בחסידות נאמר כי השמחה אינה רק האמצעי המסייע לתהליך התשובה, אלא היא אחת ממטרותיו של השב בתשובה - להגיע אל השמחה, אל האופטימיות והתקווה, מתוך אמונתו באל.
בסיפורים חסידיים רבים התשובה מתרחשת דרך ההתקרבות אל הצדיק והדרכתו הרוחנית. התשובה אינה רק שינוי התנהגותי, כי אם מפגש מחודש עם השורש החיובי החבוי בנפש האדם מאז ומתמיד, גם בתקופת ה'חטא' והריחוק. התשובה בחסידות היא מהות אלוהית הטבועה באדם, והיא זהה ל'גאולה' (ע"ע) המתרחשת במישור הפרטי. בסיפורים רבים התשובה כרוכה לא רק בחזרה אל קיום המצוות, אלא בעיקר בשיבתו של האדם אל עצמו, אל תכונות הנפש הטובות שהיו בו מאז ומעולם אך לא יצאו אל הפועל, ואל הנקודה האלוהית הנמצאת בתוכו.
בהמשך לכך, תפקידו של הצדיק הוא לסייע לחוטא לחזור בתשובה, בעזרת תוכחה על חטאו או בהדרכה רוחנית שהוא מציע לחסיד.
ממדים נוספים לרעיון התשובה הופיעו בתורתם של מורי החסידות. רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, הגדיר את התשובה "להשיב את הכול אל השם, באמצעות ההבנה שהכול בא ממנו". כלומר, התבוננות באלוהות המצויה בכל, והגעה לתחושת האור האלוהי המצוי קודם כל באדם עצמו ולאחר מכן בבריאה הסובבת. התשובה על פי החסידות היא תהליך שאין לו סוף, שכן כל עלייה בדרגה ובתחושת הקרבה לאלוהות – היא תשובה. גישה זו מכונה במקורות כ'תשובה מאהבה', בניגוד לתפיסה נוקדנית של טיפול בחטאים ספציפיים הקרויה 'תשובה מיראה'. יש בתשובה כוח יצירתי, של גילוי אור אלוהי בתוך האופל, והיא מהלך חיים חדש בעולמו הרוחני של האדם.
היבט זה של רעיון התשובה, מזהה את התשובה כקשורה ברעיון ה'דבקות' (ע"ע). האדם נדרש להגיע אל הארה והכרה במציאותו של הבורא, ולהסיר את המחיצה שבינו ובין אלוהיו ברגע של הארה ותובנה עמוקה.
רבי צדוק הכהן מלובלין, הוגה חסידי מבית איז'ביצא, השמיע בעניין זה רעיון מעט רדיקלי, שלפיו גם המבט לאחור לעבר 'החטא' אינו אמור להעציב את לב האדם המבין: "עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו, שיהיו זדונות - כזכיות, (כלומר) שיכיר ויבין האדם שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך" (צדקת הצדיק, אות מ). מבט רדיקלי זה מופיע בכמה ענפים חסידיים, ולפיו התשובה היא ההכרה בנוכחותו של הבורא אפילו בתוך החטא.
לרעיון הזה נלווית גם התובנה כי אפילו בתוך החטא קיים ניצוץ אלוהי שיש 'לתקן' או 'להעלות' ולהשיבו אל מטרתו הטובה והחיובית. ובמילים אחרות: מכיוון שהמציאות האלוהית שורה בכל ומעניקה חיות גם לתופעות שליליות ואסורות, הרי שהחטא אינו אלא 'החטאה' והטיה של כוחות חיוביים אל מטרות שאינן נכונות. תפקידו של תהליך התשובה הוא לזהות את הכוח החיובי שבתוך המעשה השלילי ולהשתמש בכוח זה בשימוש הנכון והראוי.
סיפורים בנושא:
-
זושא
אף על פי שחטא
הרבי מאפטא סייע ליהודי מומר לשוב לחיק עמו, בכך שסירב לקבל את המרת הדת שעשה והמשיך להתייחס אליו כיהודי לכל דבר.
-
זושא
פלא הלחם
מדוע פסקה התענית להיות דרך לעבוד בה את הבורא, וכיצד בכל זאת ראוי להתענות, כפי שעשה הבעש"ט?
-
זושא
גידוף של תועלת
למה לגמול רעה תחת טובה? ר' ישראל מרוז'ין גידף אדם שזה עתה נפטר ופירט את חטאיו, אף שהלה עשה לו טובה גדולה בחייו. הסיבה לכך מפתיעה: מטרתו הייתה לגמול חסד לאותו מת, ולהתוודות במקומו על חטאיו.
-
זושא
בזכות הטבק
מדוע שאיפת טבק כמעט גרמה למותו של אחד החסידים, וכיצד התבטלה הגזֵרה על ידי מחשבה טובה?
-
זושא
בגדי זיכרון
כיצד גרמו בגדים ישנים ומרופטים לשינוי גזר דינו של אדם שמרד במלך, ובמה דומה הדבר לתקיעת השופר בראש השנה?
-
זושא
רשימה של ניאוף
מהי רשימת הניאוף שראה הבעש"ט בגיסו? הבעש"ט בראייתו הרוחנית מבחין כי גיסו לא עמד בנדר שקיבל על עצמו לפרוש מאשתו, ורק לאחר תיקונים שעשו השניים, הוסר מעל הגיס אותו סימן ניאוף שמימי.
-
זושא
משלוש יוצא אחד
שלושה יצאו למשימת המלך. מי הראוי לפרס - זה שלא נכשל כלל, או זה שנכשל והתגבר? האם יש לשפוט אדם לפי הישגיו או לפי המאמץ שהשקיע?
-
זושא
לילה בקמניץ
זהו סיפור אחד מתוך כמה סיפורים המתארים את נסיעתו של ר' נחמן מברסלב אל ארץ ישראל. בסיפור זה מתואר כיצד "כבש" ר' נחמן את קמניץ והשיב אותה אל מחוזות הקדושה, זאת לאחר שהותר ליהודים לשוב ולהתגורר בה
-
זושא
להוציא לנפש את הקרביים
אל ר' נפתלי מרופשיץ מגיע אדם הרוצה לחזור בתשובה, והחסידים הנמצאים שם רואים כיצד הוא גורם לאותו אדם לעבור שינוי אמיתי ועמוק, ומחליטים להיות תלמידיו.
-
זושא
אשמת הצוקר
ר' נפתלי מרופשיץ חשב בטעות כי אירע לו קרי לילה ביום הכיפורים, דבר הנחשב לחטא. לבסוף הבין כי לא קרה לו דבר, והאירוע כולו נועד ללמד דרך לתשובה
-
זושא
היצר הרע מודאג
רבי אלימלך מליזַ'נְסק משוחח עם היצר הרע. היצר הרע במצוקה וחושש שלא יהיה בו צורך והוא יהיה מיותר.
-
זושא
ההזדמנות האחרונה
ר' נפתלי גירש בכעס אדם חוטא. לעומתו, הרבי מנשכיז קיבל את פניו של החוטא בכבוד ובאהבה, ובכך סייע לו בהחלטה הגורלית להישאר יהודי. קבלתו של החוטא עשויה לשנות את כל מהלך חייו