להתפלל ולחשוב על היריד
ר' לוי יצחק מברך בברכת שלום כמה אנשים מיד בתום תפילת שמונה עשרה: "הרי הם באו מדרך רחוקה, כי בתפילה הם בעצם שוטטו בירידים שבמקומות רחוקים…"
פעם אחת, לאחר שהסתיימה תפילת שמונה עשרה הנאמרת בלחש, פנה רבי לוי יצחק אל כמה אנשים בבית הכנסת ובירך אותם ב"שלום עליכם".
לאחר שהסתיימה התפילה הסביר: "אל תתמהו על כך. אנשים אלו לא היו כאן בזמן התפילה, אלא שוטטו במחשבתם במקום אחר. במקום להיות כאן הם היו עם הסחורה בירידים הנמצאים במקומות אחרים, ורק כשסיימו את תפילת הלחש ופסעו לאחוריהם הם שבו מן הירידים לכאן. בשל כך מיהרתי לברכם לשלום, הרי מדרך רחוקה הם באו…"
ר' לוי יצחק מטיח בסוחרים ביקורת המתובלת בהומור, על כך שבזמן התפילה הם ממשיכים לעסוק בסחורה ובנעשה בירידים, ואינם "נוכחים" ומתרכזים במעשה התפילה. תפילת שמונה עשרה הנאמרת בלחש היא החלק המרכזי של התפילה בכללה. היא נאמרת בלחש ובעמידה, ומסתיימת בשלוש פסיעות לאחור. ברגעי התפילה האדם צריך לחוות את העמידה שלו לפני האל, שאליו הוא פונה בתפילה.
חוסר הריכוז בתפילה הוא תופעה אנושית המוכרת לכל מתפלל. כל אדם מכיר את החוויה שבה הוא עוסק לכאורה בפעולה מסוימת, אך למעשה מחשבותיו נמצאות במקום אחר לגמרי. ר' לוי יצחק מזכיר כאן כי ראוי לאדם להתמקד ולהיות "נוכח" בדברים שבהם הוא עוסק, ובפרט בשעת התפילה – עליו להשתדל להיות מרוכז בפעולה עצמה.
אחת האמירות הידועות בשם הבעל שם טוב היא שהיכן שהמחשבה נמצאת שם נמצא האדם כולו (תולדות יעקב יוסף, חיי שרה אות ג). אמירה זו משתקפת היטב בסיפור זה.
