רוצה לקבל מכות
בקרב החסידים נודע כי מכה מרבי חיים מצאנז מועילה למי שחוטף אותה. אדם שניסה בכל דרך לקבל את המכה - לא הצליח בכך, גם כשזו כבר הייתה בדרך אליו.
באחרית ימיו של רבי חיים מצַאנז היה נוהג להכות את חסידיו. יודעים היו החסידים כי מי שקיבל ממנו מכה – בדרך כלל במקלו או במקטרת שהחזיק תמיד בידו – מחסורו היה מתמלא והיה נושע.
פעם אחת הגיע לצאנז איש אחד, חשוך בנים, כדי שיקבל מכה מן הרבי. מה עשה? עומד היה בדרכו של הרבי ומפריע לו ללכת כדי שיכעס ויכה אותו. פעם אפילו נגע קלות בטליתו של הרבי, וזו נשמטה מעט מעל ראשו. הכול עשה כדי להכעיס את הרבי. אך הרבי לא עשה לו מאומה, אלא רק אמר לו: "מה עשיתי לך שאתה מפריע לי? הרפה ממני."
פעם אחת ישב הרבי ליד השולחן והאיש ישב בסמוך אליו. היה הרב שקוע בהרהוריו ופתאום הרים את ידו להכות את האיש, אולם האיש נבהל, נרתע ונטה הצדה, והרבי לא הצליח להכותו.
אז אמר הרבי: "רציתי להיטיב לך. עכשיו כבר אי אפשר להושיע אותך."
סיפורים שונים מעידים על מנהגם של החסידים להשתטות במשחקים גופניים, ובכללם משחקים של מכות, שנועדו להוציא את החסידים מארשת המכובדות המאפיינת חוגים של רבנים. קבלת מכות מאדמו"רים נחשבה גם למעין כפרה או המתקת דין: מי שנגזר עליו לקבל מכה בחיים, כבר קיבל אותה מהרבי שלו ולכן פטור ממנה.
ר' חיים מסרב לתת לאיש שמגיע לחצרו מכות "מוזמנות" ורוצה לתת לו מכה בהפתעה. אולי הוא מנסה לומר בכך שמכות מקבלים ולא לוקחים. ואולם אותו איש מנסה לשלוט בחייו וגם במכות שהוא מקבל, ולכן אינו מצליח לקבל את המכה שהרבי "משגר" לעברו בהפתעה, בהיסח הדעת. הוא לכוד בניסיון שלו לשלוט בחייו, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא מסרב להרפות ולתת למכות לבוא אליו. לכן, ר' חיים אומר לו שאינו יכול להושיעו.
