חתנו של בעל הנס
האם ר' נפתלי מרופשיץ כזה חכם וכזה צדיק? שיחת רבנים הופכת למשל מלא הומור, שבו מתבררת חכמתו של ר' נפתלי דרך לעגו על עצמו.
כשהיה רבי ישראל מרוּזי'ן צעיר לימים, נסע פעם בדרכים עם הרבי מאַפּטָא ועם רבי נפתלי מרוּפּשיץ. בדרך אמר הרבי מרוז'ין לרבי מרופשיץ: "שמעתי עליך שאתה חכם הדור. ספר לי איזה מעשה". השיב לו הרבי מרופשיץ: "אספר לך איך נעשיתי רב." וכך סיפר:
"בצעירותי נסעתי עם כמה חסידים ללוּבּלין, אל רבנו 'החוזה'. בדרך כלתה הפרוטה מכיסנו, וגם הלחם אזל. נסענו ימים אחדים בלי אוכל ושתייה, עד שהתקרבנו אל פונדק אחד. ידעתי על בעל הפונדק, שהוא קמצן ושאינו נותן לעניים לאכול. ועוד ידעתי, שהוא אינו מכיר בשום צדיק, ואין הוא מאמין אלא בצדיק אחד – התנא רבי מאיר בעל הנס. בביתו עומדת 'קופת רבי מאיר בעל הנס', ושם הוא אוגר כספי צדקה רבים. אמרתי לחסידים שילכו לפניי אל הפונדק, ויספרו שם כי הנה בא חתנו של רבי מאיר בעל הנס, והוא קרב ובא. וכך עשו החסידים. בעל הפונדק שמח מאד, וכשהגעתי אני אל הפונדק, קיבל אותי בסבר פנים יפות. הוא ערך סעודה עבורי ועבור אנשיי, ואף התעקש שאלון אצלו כמה ימים. אחר כך אמר לאשתו: 'יש לנו כסף רב בקופה של רבי מאיר בעל הנס, מדוע שלא ניתן אותו לחתנו של רבי מאיר?' הכסף ניתן בידי, וכך הגענו אל העיירה לובלין, שמחים וטובי לב."
"עכשיו יודע אתה," סיים ר' נפתלי מרופשיץ, "כיצד הפכתי לרבי."
על כך אמר הרבי מרוז'ין: "שמעתי שאתה חכם הדור, אבל לא שמעתי שאתה חכם עד כדי כך."
אחר כך אמר הרבי מרוזי'ן: "היודע אתה, הרבי מרופשיץ, שאל האש נמשכים זבובים?" השיב הרבי מרופשיץ: "אבל גם אל החלב נמשכים זבובים." ושוב אמר הרבי מרוז'ין: "שמעתי שאתה חכם הדור, אבל לא שמעתי שעד כדי כך חכם אתה."
א. בסיפור שבו מדגים ר' נפתלי את חכמתו, הוא שם ללעג ולקלס את עצמו ואת דמותו כמנהיג. הפעם הראשונה שבה הוא זכה לכבודו של רבי הייתה בהצגה נלעגת שנועדה לגרום לקמצן טיפש לפתוח את קופת הצדקה שלו. חכמתו של ר' נפתלי היא יכולתו לשמור על הציניות והלעג לכָּבוד המזויף שבו זוכים אדמו"רים ורבנים. בסיפור זה, כמו בסיפורים רבים אחרים, מצביע ר' נפתלי על השקר המתלווה לתעשיית הצדיקים והערצת הקדושים. העובדה שר' נפתלי עצמו היה אדמו"ר, רב ומנהיג ציבור, מְשַווה לדבריו נימה של ביקורת עצמית, וגם צופנת בחובה תעלומה – האם בכל זאת ייתכן שקיים צדיק אמיתי?
ב. השיחה המוזרה על הזבובים, האש והחלב מכילה סמלים קשים להבנה. נראה כי השיחה עוסקת, כמו בסיפור הראשון, בשאלות הקשורות בהערצת צדיקים. ייתכן כי ה"אש" שעליה מדבר הרבי מרוז'ין היא דמותו של החוזה מלובלין, רבו של ר' נפתלי. ה"חלב" הוא אולי ר' נפתלי עצמו, שבהזדמנות אחרת דימה את עצמו לפרה הנותנת חלב.
אפשרות נוספת היא שאמירתו של ר' ישראל על הזבובים ממשיכה את הביקורת שבסיפור הראשון – אנשים נמשכים אל הצדיק כזבובים, ומסכנים בכך את חייהם. ר' נפתלי אינו מקבל את הביקורת, אם כי אינו מתנגד לדימוי ה"זבובים".
