החוזה מלובלין

החוזה מלובלין (רבי יעקב יצחק הלוי הורביץ, לוקוב 1745 – לובלין 1815)
מחשובי האדמו"רים בפולין, תלמידם של המגיד ממזריטש ור' אלימלך מליז'נסק.
"החוזה" – רבי יעקב יצחק – נולד בעיירה לוקוב שבמחוז לובלין והיה נצר למשפחת רבנים חשובה. בצעירותו נמנה עם תלמידי המגיד ממזריטש, ולאחר פטירתו של המגיד הצטרף לחוג תלמידיו של ר' אלימלך מליז'נסק.
עוד בחייו של ר' אלימלך מליז'נסק, הקים לעצמו "החוזה" חצר חסידית משלו. בתחילה נדד על פני כפרים ועיירות, לאחר מכן הקים חצר קטנה בעיירה לנצהוט, ולבסוף הקים חצר חסידית גדולה בעיר לובלין. בתוך זמן קצר נעשתה החצר בלובלין מרכז חשוב של החסידות בפולין, ואליה הגיעו המוני פשוטי עם וכן תלמידי חכמים נודעים.
בלובלין עסק "החוזה" בהוראת תורתו וטיפח תלמידים רבים שהפכו לרבנים ולאדמו"רים שיצרו שושלות חסידות משלהם. בין תלמידיו הבולטים ניתן למנות את היהודי הקדוש מפשיסחה, רבי שמחה בונים מפשיסחה, רבי מאיר הלוי מאפטא, רבי דוד מללוב, רבי צבי אלימלך מדינוב, רבי שלום מבלז, רבי מנחם מנדל מקוצק ועוד רבים אחרים.
הפיכתה של חצרו בלובלין למרכז להפצת תורת החסידות, קוממה עליו את מתנגדי החסידות ובהם גם את רבה של לובלין, ר' עזריאל הורביץ.
ר' יעקב יצחק גיבש שיטה עיונית מקורית סביב תורת הצדיק, שיטה שלמד ממוריו, המגיד ר' דב בער ממזריטש ור' אלימלך מליז'נסק, אך הוסיף עליה ממדים חדשים והעמיק בה. לשיטתו, הצדיק אינו רק מורה העוסק בעולם ההגותי והעיוני, אלא עליו להיות צינור להורדת שפע גשמי ולסייע בהטבת מצבם החומרי של חסידיו. הצדיק, על פי שיטתו של החוזה, יכול להשפיע על רצון האל ולחולל נסים ונפלאות. ואכן, החוזה נודע כמי שעוסק ב"מופתים" וחולל נסים, וכמי שהיה בעל יכולת לראות עתידות ודברים נסתרים ברוח הקודש (סיפור: הנבואה שלא התקיימה).
על פי המסורת החסידית, ר' יעקב יצחק קיבל את כינויו – "החוזה" – בזכות ראייתו הפנימית המופלאה. חסידיו סיפרו שהיה יכול להביט במצחו של אדם ולראות את שורש נשמתו של העומד לפניו.
החוזה נודע כאדם שהדגיש את תכונת האהבה, הן ביחס לפונים אליו ולעם ישראל בכללו, והן כתכונה המרכזית שבה ראוי להשתמש ביחסים שבין האדם ואלוהיו. האהבה, על פי החוזה, היא המעניקה לצדיק את כוחו המיסטי. החוזה לא היסס לרמוז כי אהבה זו עשויה לעתים להביא לפריצת הכללים והגבולות המקובלים (סיפור: כינורי הפשוט).
עיסוקו הרב של החוזה בסיוע לשכבות העממיות בעם, ועקרונות נוספים שבהם עסק ולימד, הביאו לפרישתם של קבוצה מרכזית של תלמידיו לדרך חדשה. קבוצה זו, ובראשם היהודי הקדוש ור' שמחה בונים, הקימו חצר בעיר פשיסחה.
מותו של החוזה בשנת תקע"ה (1815) אפוף במסתורין. (סיפור: הנפילה הגדולה) בחג שמחת תורה, כעשרה חודשים לפני פטירתו,, נפל הרבי מחלון ביתו ונפצע אנושות. סמוך לנפילתו נפטרו כמה אדמו"רים חשובים נוספים. האגדה החסידית כורכת את פציעתו ומותו בתשעה באב עם ניסיונם הכושל של כמה אדמו"רים, ובראשם החוזה, להחיש את ביאת המשיח תוך התערבות שמימית במלחמת נפוליאון ברוסיה.

סיפורים בנושא החוזה מלובלין: