ר' שמחה בונים מפשיסחה

ר' שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה [ודיסלב 1765 – פשיסחה 1827]
מגדולי המורים החסידיים וממשיך דרכו של "היהודי הקדוש" מפשיסחה.
נולד למשפחה רבנים מיוחסת. אביו, ר' צבי הירש, היה דרשן ידוע ("מגיד"), שהיה מתנגד לחסידות. כבר בילדותו התגלה ר' שמחה בונים כעילוי, ונשלח על ידי אביו ללמוד בישיבות הונגריה ומורביה. שם למד בישיבה שבעיר מטרסדורף, וכן אצל ר' מרדכי בנט בעיר ניקולסבורג.
לאחר ששב לפולין התקרב לחסידות בהשפעת רבי משה לייב מססוב והמגיד מקוז'ניץ. האחרון אף הסתייע בקשריו עם דב ותמר'ל ברגסון – יהודים אמידים נודעים מוורשה שהתפרנסו ממסחר בעצים – כדי להביא לכך שר' שמחה בוינם יהפוך לממונה על חלק מעסקי היערות שהחזיקו.
ר' שמחה בונים נודע כאדם שבא במגע עם העולם היהודי והתרבותי שהתפתח במרכז אירופה. כחלק מעיסוקו במסחר, נחשף ר' שמחה בונים להלכי הרוח ולתרבות המרכז-אירופית. ר' שמחה בונים למד גרמנית, פולנית ולטינית; הוא נהג ללבוש חליפה בגזרה קצרה כמנהג יהודי מרכז אירופה, ואף ביקר בתאטרון. מאוחר יותר גם למד רוקחות בעיר דנציג, קיבל הסמכה רשמית לרוקחות ופתח בית מרקחת מצליח בפשיסחה, ממנו התפרנס ברווחה.
עם זאת, המשיך ר' שמחה בונים להעמיק את קשריו עם עולם החסידות והיה מן האנשים הקרובים ביותר אל החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ. בהשפעת רבי דוד מללוב התקרב אל החבורה שהתגבשה סביב "היהודי הקדוש" מפשיסחה. כאשר פרש "היהודי" מחצרו של החוזה והקים את חצרו בפשיסחה, הלך עמו ר' שמחה בונים, ולאחר פטירתו של "היהודי" הפך ליורשו וממשיך דרכו. סביב ר' שמחה בונים התקבצו בעיקר חסידים למדנים וחריפי שכל, שעזבו את בתיהם לתקופה ממושכת כדי לשהות בחצרו.
חסידות פשיסחה הייתה חסידות אליטיסטית, נחלתם של יחידים בעלי כישרונות ואישיות מגובשת וחזקה. חסידות זו לא התאימה לפשוטי העם שביקשו אצל הצדיקים מופתים וסגולות או עצות בענייני פרנסה ושידוכים. ר' שמחה בונים עצמו נודע כ"חכם", הבקיא הן בהוויות העולם והן ב"חקירות" פילוסופיות שונות (סיפור: החכם האחרון). הוא העמיד את שיטתו החסידית על למדנות ועמקות המחשבה, ועל בנייתה של אישיות עצמאית בנפשם של תלמידיו. בחצרו הרבו לעסוק בתלמוד ובספרי מחשבת היהדות – מורה נבוכים, הכוזרי, פירושי האבן עזרא ובייחוד בספרי המהר"ל מפראג. בדומה לשיטת רבו "היהודי הקדוש", ייחס ר' שמחה בונים ערך למעשה הדתי על פי הכוונה שבה נעשה המעשה. בשל כך, נהגו חסידיו לאחר את זמן התפילה עד שהרגישו מוכנים לתפילה. בחצרו נהוג היה ללעוג לאלו הדבקים בטקסים חיצוניים, הנעשים בלי כוונת הלב.
עקרונות נוספים במשנתו של ר' שמחה בונים נגעו לאיזון הנפש בין הכוחות השונים שבה; לחשיבותה של השמחה (סיפור: דרישת שלום ללווייתן); למידת האמת ולהתרחקות מן השקר ומן הזיוף העצמי (סיפור: הסוסים המעופפים) ולחשיבותה של ההבנה והחכמה על פני התמימות הפשטנית.
שיטת פשיסחה קוממה נגדה רבים מאדמו"רי החסידות, שטענו כי דרכה נוגדת את שיטת החסידות המקורית. על פי מסורות חסידיות, מתנגדיו ביקשו לנצל את חתונת אחת מנכדותיו של ר' אברהם יהושע השל מאפטה שאליה הוזמנו אדמו"רים רבים, כדי לארגן חרם נגדו. על פי המסופר, משלחת של תלמידיו הבכירים הצליחה למנוע את החרם. אירוע זו נודע בשם "החתונה הגדולה באוסטילה".
ר' שמחה בונים היה מן האדמו"רים החסידיים שהרבו לעסוק בסיפורים ובמשלים, אותם סיפר בהומור ובכישרון רב (סיפורים: האוצר מתחת לגשר, להיכן נעלם הסוס, כבשת הקש).
ר' שמחה בונים היה גם מעורב בחיים הפוליטיים של יהודי פולין, ונבחר לייצג את יהודי מחוז צוזמיר בוועדה לענייני יהודים שהוקמה על ידי השלטון הפולני-רוסי. כמו כן הגן על החסידות מפני הלשנות של מתנגדיה לשלטונות.
לאחר פטירתו ירש את מקומו בנו, ר' אברהם משה, שנפטר כאדם צעיר. מרבית תלמידיו של ר' שמחה בונים בחרו להצטרף אל חצרו של תלמידו הנודע, רבי מנחם מנדל מקוצק.
בין תלמידיו הידועים: רבי יצחק מאיר מגור, רבי מרדכי יוסף מאיזביצא, רבי חנוך מאלכסנדר, רבי יצחק מוורקי ועוד.

סיפורים בנושא ר' שמחה בונים מפשיסחה: