ר' נפתלי צבי הוֹרוֹביץ מרוּפּשיץ [לינסק 1760 – לנצהוט 1827]
מתלמידי ר' אלימלך מליזַ'נסק, ר' מֶנדל מרימַנוֹב והחוזה מלוּבּלין. רבה של רוּפּשיץ ומייסד חסידות רופּשיץ-דְז'יקוֹב.
נולד למשפחת רבנים מיוחסת בגַליציה. אביו ר' מנחם מנדל היה רבה של לינסְק, ואמו הייתה בתו של ר' יצחק הלוי הורוביץ, רבה של ברודי.
בצעירותו עוד הכיר את זקני החסידות בדורו – ר' יחיאל מיכל מזלוֹטְשוֹב ור' לוי יצחק מבַּרדיטְשוב, אך רבו המובהק בשנים אלו היה ר' אלימלך מליז'נסק. על פי האגדה החסידית, בתחילה סירב רבי אלימלך לקבלו מפני ייחוסו הרם, אך לאחר שבכה והפציר בו באומרו "במה אשמתי שבעל ייחוס אני", הסכים ר' אלימלך לקבלו כחסיד.
לאחר מותו של ר' אלימלך מליז'נסק, הצטרף ר' נפתלי אל חבורתו של החוזה מלובלין והיה לאחד הבולטים שבחבורה. במקביל היה גם מחסידיו הקרובים של ר' מנדל מרימנוב.
ר' נפתלי נודע בחסידות באמרותיו החריפות והשנונות שהיו מתובלות בהומור מושחז. את חִציו כיוון לאלו המתגאים לחשוב את עצמם תלמידי חכמים, צדיקים או בעלי כוחות נסתרים. ר' נפתלי נודע כ"בדחן", היודע להשתמש בהומור כדי לעקוץ ולהוכיח, ואף לצחוק לא מעט גם על עצמו. אפילו אל רבותיו לא היסס ר' נפתלי לכוון את חצי ביקורתו, שנאמרה באהבה ובהומור (סיפורים: אין טיפשים בגן עדן, השל"ה בברוגז).
למרות הניגוד הרב שבין אישיותו וסגנונו הציני של ר' נפתלי לבין אישיותם של רבותיו, אלה העריכו אותו מאוד (סיפור: האוֹקס).
למעשה, נתפס ר' נפתלי בחסידות כצדיק נסתר. אמנם כלפי חוץ הוא ביטא ציניות כלפי כל גילוי של גאווה וכבוד או צדיקות וכוחות נסתרים. אך נטייתו זו נתפסה בחסידות כאמצעי שנקט כדי להסתיר את העובדה שהוא עצמו היה צדיק ובעל כוחות, וגם תלמיד חכם מכובד ומוערך שאף כיהן כרב וכאדמו"ר (סיפורים: דור דור ודורשיו, מותר להיות רב, עם הפולקע ביד).
ואכן, בנוסף על היותו רבם של חסידים, התמנה ר' נפתלי לרבה של העיר רופשיץ, שעל שמה הוא נקרא. ברופשיץ כיהן ברבנות שנים רבות ובמקום זה אף הקים חצר חסידית. לאחר מות אביו התקבל גם כממלא מקומו בעיר לינסק.
דברי תורתו של רבי נפתלי כונסו בספריו "אילה שלוחה" ו"זרע קודש". את הסיפורים הרבים אודותיו כינסו החסידים בספר "אוהל נפתלי".
בין תלמידיו נמנו ר' חיים מצאנז ור' יצחק אייזיק מזידיטשוב. בנו ר' אלעזר המשיך להנהיג את החצר החסידית בעיר דז'יקוב. חסידות זו קיימת גם כיום, והיא נודעה בין השאר גם בניגוניה היפים.
סיפורים בנושא ר' נפתלי מרופשיץ:
-
זושא
אל תבואו אלי
תפילתו של הרבי מרופשיץ היא שלא יבואו אליו ולא יבקשו ממנו עזרה או ישועה. הרבי חושש מן השקר והסכנות המלווים את התופעה של "צדיק" המחלק ישועות ונסים
-
זושא
עמוק מכדי ללמוד ממנו
הרבי מצַאנז למד אצל הרבי מרוּפְשִׁיץ אבל לא קרא לו "רבי". הסיבה לכך היא שהרבי מרופשיץ היה עמוק מדי עבורו, והוא לא הצליח לרדת לסוף דעתו.
-
זושא
של נעליך
המנהיג הוא מי שיש לו כוחות, אך אם ברצונו להנהיג הוא צריך ללמוד להיזהר מלהשתמש בכוחות האלה לרעה.
-
זושא
ברכה של נער
ברכה מילד חשובה לעיתים יותר מברכתו של מבוגר. ר' נפתלי מרופשיץ פוגש ילד ומבקש ממנו לברך אותו.
-
זושא
בחזרה לגיהנום
איזו מנוחה יש בשבת לרשעים בגיהינום? ואיך יכול הרבי להציל את חסידיו מן הגיהינום? האם השבת יכולה להיות "דֶלֶת" למעבר בזמן?
-
זושא
לרדת אל העם?
גם על הצדיקים הכי גדולים יהיו תלונות, כפי שהיה בזמנו אפילו כלפי משה ואהרן.
-
זושא
עוף טוב הכל טוב
כשר או טרף? יחיה או ימות? ר' נפתלי מרוּפּשִׁיץ כורך תשובה שהוא נותן לאדם חולה בפסק הלכה שנתן על עוף, ובשני המקרים הוא בוחר בחיים.
-
זושא
צדיק נסתר
חסיד פוגש צדיק נסתר ומנסה לעקוב אחריו, אך הצדיק אינו מניח לו להתקרב וגוער בו.
-
זושא
ייסורי המיוחס
מיהו מיוחס? ברוח מבודחת מסביר ר' נפתלי מרופשיץ איזו תועלת צומחת לו מהיותו "מיוחס", בנם של צדיקים ותלמידי חכמים. באותו האירוע התגלה גם אדם פשוט, שהוא "מיוחס" לא פחות...
-
זושא
מתוודה על הגב
כיצד גער רבי נפתלי מרוּפּשיץ באדם שהניח את הסידור על גבו בזמן תפילת הווידוי שביום הכיפורים?
-
זושא
בין שני יוּדים
כיצד למד ר' נפתלי מרוּפּשִיץ על חשיבות האהבה בין יהודים מסימני הפיסוק ואותיות התורה?
-
זושא
להוציא לנפש את הקרביים
אל ר' נפתלי מרופשיץ מגיע אדם הרוצה לחזור בתשובה, והחסידים הנמצאים שם רואים כיצד הוא גורם לאותו אדם לעבור שינוי אמיתי ועמוק, ומחליטים להיות תלמידיו.