רבי יצחק קַליש מווּרקי [זלושין 1779 – וורקי 1848]
מייסד חסידות ווּרקי ואַמשינוֹב.
רבי יצחק נולד למשפחה מיוחסת. אביו, שמעון, נודע כבעל צדקה גדול וכונה "בעל הרחמנות" מזלושין.
לאחר נישואיו פגש ר' יצחק את רבי דוד מללוב ובהשפעתו התקרב אל החוזה מלוּבּלין. אישים אלו היו מוריו הראשונים בדרכי החסידות. בחצרו של החוזה הכיר ר' יצחק את "היהודי הקדוש", רבי יעקב יצחק מפְּשיסחָה, ינק מתורתו והושפע מדרך חסידותו. כאשר פרש "היהודי הקדוש" מחצרו של החוזה והקים את חסידות פשיסחה, הצטרף אליו גם ר' יצחק, יחד עם תלמידים בכירים נוספים מחצרו של החוזה. לאחר מותו של "היהודי" הפך ר' יצחק לתלמידו של רבי שמחה בּוּנים מפשיסחה.
לאחר מותו של ר' שמחה בונים התפצלה החצר שבפשיסחה. חלק מן התלמידים הפכו את רבי מֶנְדל מקוֹצְק לרבי, ואחרים הכתירו את רבי אברהם משה, בנו של ר' שמחה בונים. ר' יצחק היה אף הוא בין החסידים שהכתירו את ר' אברהם משה. לאחר פטירתו של האחרון בגיל צעיר, הפך ר' יצחק לרבי והקים חצר עצמאית בעיר וורקי (וורקא), שבה ייסד בית מדרש ובו חסידים רבים. באופן זה נוצרו שתי מסורות חסידיות מבית מדרשם של חסידי פשיסחה – קוצק וווּרקי.
אף שר' יצחק נותר ידידו הקרוב של ר' מנדל מקוצק, ניסחו השניים דרכים חסידיות שונות. בקוצק הדגישו את ה"אמת" הנוקבת שעל פיה יש לחיות, ואת העמידה של יחידים כנגד החברה והשפעתה. בניגוד לכך, סלל ר' יצחק דרך אחרת, שלפיה על האדם להיות אוהב הבריות, ומי שדעתו מעורבת עם החברה האנושית ומצוקותיה. על פי דרכו של ר' יצחק, אין לקדש את האמת, אלא את הפשרה והשלום שבין הבריות (סיפור: טיפה של שקר). בניגוד לפרישה מן החברה שהודגשה בדרך קוצק, ראה ר' יצחק חשיבות רוחנית וקדושה בהימצאות בין הבריות ובדאגה למצוקותיו של הפרט בחברה האנושית. בדרשות שונות ובאופנים שונים ביטא ר' יצחק את הרעיון כי הקדושה נמצאת ברגעי החיבור, האהבה והתקשורת שבין בני אדם (סיפורים: לראות מרחוק, קשה הפרידה, טעות בהכאה). הוא הדגיש מאוד את חשיבות האהבה ורגש הרחמים, ואת האחריות של הפרט לכלל הציבור.
בהמשך לכך, היה רבי יצחק מוורקי שילוב של אדמו"ר חסידי, תלמיד חכם ועסקן ציבורי. כאיש ציבור, פעל ללא לאות בסיוע ליהודים שנקלעו למצוקות שונות, ייצג את היהדות החסידית בפני השלטונות, ואף ישב ב"וועד היהודי", שבו עמד בתקיפות כנגד המשכילים וכנגד גזירות מטעם השלטון. בזמן ביקורו של השר משה מונטיפיורי בפולין נפגש עמו ר' יצחק, כדי לבקש את סיועו לביטול גזירות שונות (סיפור: מונטיפיורי לא יבין).
שנות כהונתו היו שנים קשות ליהודי פולין תחת שלטון הצאר הרוסי. גזירות רבות ניתכו על היהודים – איסורים על ישיבה בכפרים והקמת בתי מדרש חסידיים, "גזירת המלבושים" והאיסור על חבישת ה"שטריימל", ולבסוף גם גזירת הגיוס לצבא הצאר. מתוך מציאות קשה זו פיתח הרבי מווארקי תורה של עשייה וסיוע, וניסח את החסידות כתנועה המכוונת להרגשת הזולת ולסיוע במצוקותיו (סיפורים: נהר הדמעות, פרוצה או עגונה).
אחר פטירתו של רבי יצחק נחלקו החסידים בין בניו, ר' מנחם מנדל מוורקי ור' יעקב דוד מאַמשינוֹב. חסידות אלכסנדר, שהייתה אחת החסידויות הגדולות והמשפיעות ביותר עד למלחמת העולם השנייה, הייתה גם היא ענף של חסידות וורקי.