לכל מערכי השיעור

גבולות

החניכים יבינו את החשיבות של לשים גבול, יזהו מתי בחיים שלהם יש גבולות, ידונו בחשיבות של גבולות ויזהו מתי הם ״ישברו״ גבולות עבור משהו.


משחק 1

כיבוש הדגל 

  • מהמשחק לומדים שלפעמים מאתגר לשמור על הגבולות שלנו אבל זה נצרך כדי לשמור על ה״אני״ שלי 

מתודה 1

נפזר על הרצפה 2 דפים- על דף אחד כתוב- מסכים, על השני- לא מסכים. 

נקריא משפטים לחניכים (נספח 1) וכל אחד יעמוד ליד מה שהוא חושב. אפשר לבקש מהחניכים לשתף על הבחירה שלהם. 

משחק 2

כל חניך יקבל בלון וינפח אותו, נקבע גבולות מסוימים בתוך החדר. החניכים צריכים לשמור על הבלון שלו באויר ובתוך הגבולות שנקבעו ותוך כדי לנסות להפסיל אנשים אחרים ע"י הוצאת הבלון שלהם מהגבול. חניכך שהבלון שלו יצא או נפל על הרצפה נפסל. לאט לאט נצמצם את הגבולות בהתאם למספר החניכים וכך יהיה קשה יותר.

  • לשמור על עצמי ועל הדברים שחשובים לי בתוך הגבול.

מתודה 2

נשחק דג מלוח 

אחרי כמה סבבים נהפוך את המשחק לבלי חוקים (לא צריך לחזור אחורה אם נתפסת, אפשר פשוט לרוץ) המשחק יהיה חסר פואנטה ולא כיף.

  • כמו שבמשחק כשאין חוקים ואפשר לעשות מה שרוצים זה הורס אותו ואין בו קטע ככה בחיים כשאין גבולות וחוקים ברורים דברים נהרסים.

סיפור

הרב שלמה אליעזר אלפנדרי (סבא קדישא) היה מקבל אורחים רבים בסוכתו בירושלים בחג הסוכות. עקב עומס המבקרים קבע הרב שעות לקבלת קהל ולאחריהן נעל את השער.

פעם אחת, בחג הסוכות, החליט הרב יוסף חיים זוננפלד לבקר גם הוא את הרב אלפנדרי.

הוא הגיע לסוכתו לאחר שהסתיימה שעת קבלת הקהל, והשער היה נעול.

הרב זוננפלד דפק על הדלת וקרא בשמו של הרב אלפנדרי שוב ושוב, אך הרב לא פתח את הדלת. למחרת הגיע הרב זוננפלד בשעת קבלת הקהל. כשנכנס אל הסוכה קיבל אותו הרב אלפנדרי במאור פנים.

שאל אותו הרב זוננפלד: "מדוע לא ענה כבודו לדפיקותיי על דלת סוכתו?"

השיב לו הרב אלפנדרי: "הלוא גם אני לפעמים דופק ודופק בכותל למען חולֵי ישראל ולא עונים לי!"

הרחבות על הסיפור – שער נעול.

דיון על הסיפור

  • האם לדעתכם היה לרב אלפנדרי לגיטימי להציב גבול, גם כלפי רב חשוב כמו הרב זוננפלד? מדוע?
  • מה ההבדל בין גבול שנועד לפגוע לבין גבול שנועד לשמור?
  • מה הסיפור מלמד על ההבנה שלא כל “דפיקה” חייבת להיענות מיד?
  • למה חשוב להציב גבולות גם כשאנחנו אנשים טובים שרוצים לעזור?

סיכום

בסיפור הרב אלפנדרי מלמד אותנו שגבולות הם לא ביטוי של נוקשות או חוסר רגישות, אלא של אחריות, סדר והבנה של היכולת האנושית. גם אדם מלא חסד ונתינה חייב לדעת מתי לעצור ולהציב גבול, כדי לשמור על עצמו ועל משמעות מעשיו. קביעת גבולות ברורים מאפשרת יחסים מכבדים, מונעת פגיעה, ומלמדת שלפעמים חוסר היענות היא לא דווקא דחייה אישית אלא חלק מהאיזון הנדרש בחיים.