הסיפור

כשנפל היהודי הקדוש מפְּשִׁיסְחַה למשכב בעקבות מחלה קשה, גזרו מנהיגי העיר ימים של תענית וקראו לכולם לצום, לשוב בתשובה ולהרבות בתפילה ובצדקה.
באותו יום בא כפרי אחד לעיר, נכנס לפונדק ולתומו ביקש מהמוזג כוס יי"ש. מיד התעוררו הנוכחים בצעקות: "איך אתה יכול לשתות היום? הרי אנחנו מתענים ומתפללים לרפואת היהודי הקדוש."
נאלץ הכפרי להצטרף לצום ולתפילה, פנה לאלוהיו ואמר: "בבקשה השם יתברך, רפא את היהודי הקדוש, כדי שייפסק הצום ויניחו לי לשתות כוס יי"ש."
כשהחלים, אמר היהודי הקדוש שתפילתו התמימה של אותו כפרי התקבלה בשמים יותר מכל התפילות האחרות.

---

על הסיפור

בעולם היהודי נהוג לייחס לתפילה כוונות נשגבות, ומתפללים רבים שוקעים בשרעפים כדי להתחבר לכוונה הנכונה. הסיפור הזה מעלה על נס את הרצון הפשוט המניע תפילה. היהודי הקדוש כמו אומר לתלמידיו: "תפילה אינה חכמה גדולה, היא רצון פשוט." וכאשר העניין הוא רצון פשוט, הרי אין כל יתרון לחסיד או לרב על פני אדם פשוט בעל רצון שמבקש שבקשתו תתמלא, כמו האיכר בסיפור שלפנינו שכל בקשתו היא שיוכל לשתות כוס יין.