צדיקים של שקר
המשיח ילמד את החסידים כי אסור להיות חסידים שוטים. על כל אדם לקחת אחריות ולבדוק בעצמו את רבותיו, כדי לדעת מי מהצדיקים הוא אכן כזה ומי לא.
אמר היהודי הקדוש מפשיסחה:
כשיבוא משיח צדקנו יבואו כל הצדיקים ומנהיגי ישראל לקבל את פניו, וכל אחד מהם יבוא עם חסידיו. יביט המשיח על כמה מהם ויאמר: "לך מכאן, אתה והחסידים שלך."
כשישמעו זאת החסידים יבואו אל המשיח בבכי ויאמרו: "משיח צדקנו, מה חטאנו ואשמנו? הלא האמנו כי הוא צדיק אמת, ומה יכולנו לעשות
?"
אז יענה המשיח ויאמר: "כל חייו צריך אדם לבקש מן הבורא כי יזכה להיות מחובר לצדיק אמיתי. מי שירצה זאת באמת ובתמים – יסייע לו השם יתברך בכך ו'לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים' (תהלים פד, יב). ואתם – אם הייתם רוצים באמת להיות קשורים בצדיק אמיתי, היה הקדוש ברוך הוא מסייע בעדכם, אלא שאתם לא רציתם את האמת לאמיתה."
הליכה אחרי אדם נערץ עלולה להיות מסוכנת ומטעה. בתיאור שיחה זו המשיח מזהיר מהערצה עיוורת, ואומר שאסור לאדם להפסיק לבדוק מה אמת ומה שקר.
אמירה זו מהווה ללא ספק שיח ביקורתי פנימי בתוך החברה החסידית, שבה לכל חסיד יש אדמו"ר נערץ. "היהודי הקדוש" קורא לחסידים לקחת אחריות על בחירותיהם ולבדוק תמיד אם דרכם נכונה, ולא להיות חסידים שוטים. חשוב לציין כי "היהודי הקדוש" עצמו עזב את רבו הנערץ, החוזה מלובלין, כדי להקים קבוצה חדשה שבה ניתן דגש רב לעצמאות האישית של החסידים.
את הפסוק מתהלים העוסק ב"תמימות" דורש "היהודי הקדוש" בצורה מקורית: אסור להיות "תמים" אלא לחפש תמיד את "האמת לאמיתה", וזוהי בעצם ה"תמימות", השלמות, הראויה.
כללו של דבר: ישנם אדמו"רים ומנהיגים הראויים להערצה, אך יש להיזהר ממצב שבו האדם אינו חושב בעצמו ואינו בודק מה ראוי ומה לא.
