סדר הפוך
איזה ליל סדר משובח יותר, זה שנערך מתוך התעלות הנפש, או זה שנעשה בחיפזון ובמרירות של לב נשבר? למרבה ההפתעה, החוזה מלובלין בוחר באפשרות השנייה, ומכריז כי היה זה ליל הסדר הטוב ביותר.
רבי שמואל מקָרוֹב היה עני מרוד. פעם אחת קיבל על עצמו שלא לבקש כלום משום אדם, אפילו אם יהיה כרוך הדבר בסכנת נפשות. ואולם מה שנתנו לו אנשים מרצונם, קיבל. כך נהג זמן מה וסירב לשנות ממנהג זה, על אף הפצרותיה של אשתו.
כשהגיע חג הפסח מצא עצמו ר' שמואל ללא פרוטה, אף לא היה לו הכסף הדרוש לקנות כזית מצה וארבע כוסות לליל הסדר. הצטער מאוד ר' שמואל על כך, ואף-על-פי-כן לא ביקש מאומה מאיש ובָטַח בה' שיזמין לו כל צורכו.
והנה, באותם ימים, נקלע אל החוזה מלובלין – רבו של ר' שמואל – גביר עשיר ומפורסם. כשנפגשו, ביקש החוזה מן הגביר לשלוח אל תלמידו ר' שמואל מקָרוֹב את צורכי הפסח הדרושים לו לקיים את מצוות החג. וכך היה. בערב חג הפסח, הגיעה לפתע אל ביתו של ר' שמואל עגלה מלאה כל טוב: מצות ויין, מיני אכילה ושתייה, כלים נאים וכל הדברים הנצרכים לסעודת ליל הסדר, ששלח להם הגביר העשיר. שמח מאוד ר' שמואל וקיים את הסדר מתוך שמחה, ברוחב דעת ובהתעלות עצומה, עד אשר הרגיש שאינו נמצא בעולם הזה.
כל דבר ודבר שעשה באותו ליל הסדר הרגיש ר' שמואל התעלות גדולה, כאילו ממש פורח הוא באוויר מרוב השמחה הגדולה על הנס שעשה לו ה', ושלא נזקק לבקש כלום משום אדם. בטוח היה כי מעולם לא זכה לערוך את ליל הסדר בצורה נעלה כל כך.
למחרת נערכו בביתו של ר' שמואל ההכנות לקראת ליל הסדר של היום השני, כפי שנוהגים בחוץ לארץ. מעט לפני שהחל ליל הסדר ביקש ר' שמואל לנוח מעט, ושקע בתנומה עמוקה. כשהקיץ משנתו, ראה כי השעה כבר קרובה לחצות הלילה. מכיוון שהקפיד לאכול את האפיקומן לפני חצות, נאלץ ר' שמואל לערוך את הסדר בחיפזון רב. במהירות אכל את המצה ושתה ארבע כוסות, בטרם תגיע שעת חצות. באותה שעה הצטער ר' שמואל צער רב על שחטף כך במהירות את ליל הסדר. לעצמו חשב כי מעולם לא קיים סדר עלוב כל-כך, וכי בוודאי גרוע הוא מכל אדם אחר, וכי אין יהודי בעולם שעשה ליל סדר גרוע שכזה.
לאחר הפסח נסע ר' שמואל אל רבו, החוזה מלובלין. כשהגיע אל רבו, בירך אותו החוזה לשלום ומיד קרא: "הבה נראה כיצד היו לילות הסדר בביתו של ר' שמואל. הלילה הראשון – שפל וגרוע מאוד. הלוא חשב אז ר' שמואל כי הוא פורח בשמים! שמעתם? וכי אפשר הדבר – לפרוח בשמים?
עכשיו הביטו אל ליל הסדר השני. – הו, יפה! אפילו יפה מאוד! אין אדם בעולם שיערוך ליל סדר קדוש ונעלה כמו שערך ר' שמואל ידידנו באותו הלילה!"
בשירהּ "אין דבר" כותבת המשוררת נעמי שמר "אין דבר יותר שלם מלב שבור ויותר זועק מן הדממה". אמירה זו, המיוחסת לרבי מנחם מנדל מקוצק, עשויה להבהיר את המפנה שמתרחש בסיום הסיפור. ר' שמואל מקָרוֹב בטוח שהסדר הראשון, שעשה מתוך הרחבת הדעת והתעלות רוחנית שמימית, הוא הסדר הגבוה והנעלה יותר. החוזה מלובלין לימד אותו, שדווקא הסדר הנעשה מתוך שברון הלב ודכדוך הנפש הוא הסדר הגבוה והמעולה מכל הסדרים שנעשו מעולם.
ההתלהבות המוגזמת שבסדר הראשון, כפי שהיא מתוארת בסיפור, עשויה להביא את האדם לדמיונות ולניתוק מן המציאות. דווקא השבר והכאב שחש ר' שמואל בסדר השני הביאו אותו אל ההכרה בחולשותיו.
דבר זה מוכר לכולנו – ההתלהבות וההתרגשות עשויות לתעתע, ודווקא תחושות של החמצה וכישלון הן לעתים הכוח המניע לשיפור ולתיקון.
