הסיפור

אביו של מנחם בגין, זאב-דב, חי בעיירה בריסק והיה פעיל ציוני נלהב. כשנודע על פטירתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ביקש זאב-דב לקיים אזכרה לכבודו בבית הכנסת המרכזי של העיירה.
עריכת אזכרה בבית הכנסת היא מנהג יהודי ידוע אולם בקשתו נתקלה במכשול כבד. רב העיר, הרב חיים הלוי סולובייצ'יק, אסר על קיום האזכרה לחוזה המדינה בבית הכנסת, וזאת בשל התנגדותו החריפה לתנועה הציונית. וכדי למנוע את הטקס נעל הרב חיים את שער בית הכנסת בשרשראות ובריח.
היו שחשבו שבכך נסתם הגולל על הרעיון, אולם הדבר לא מנע מזאב-דב מלממש את תוכניותיו: הוא ניגש אל בית הכנסת, ושבר בעזרת גרזן את המנעול. בית הכנסת נפתח, והאנשים הוזמנו אחר כבוד לטקס האזכרה לחוזה המדינה הרצל.
אולם בכך לא תם הסיפור. לאחר הטקס רכש זאב-דב מנעול, נעל מחדש את בית הכנסת והעניק לרב את המפתח החדש.

---

על הסיפור

זאב-דב היה פעיל ציוני, הוא העריץ את חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ולכן קרא לבנו הראשון – הרצל. מנחם בגין העיד: "משחר נעורי חונכתי על ידי אבי כי עלינו לשוב לארץ ישראל. לא ללכת ולא לנסוע ולא לבוא, כי אם – לשוב אל ארץ אבותינו." על כן כשנפטר הרצל היה זה אך טבעי שזאב-דב יארגן אזכרה לחוזה המדינה. בכך ביקשו הוא ושאר הפעילים הציוניים בעיירה לחלוק לו כבוד.
הסיפור מציג עימות בין זאב-דב המייצג בסיפור את הפעילים הציונים עם הרב חיים הלוי סולובייצ'יק המציג עמדה חרדית המתנגדת לציונות. מבחינת הרב חיים תמיכה בציונות סותרת את עקרונות הדת ועל כן אין לקיים אזכרה להרצל בבית כנסת. התנגדותו היא כל כך חריפה עד שהוא מנסה למנוע את האזכרה באמצעות כבילת השער בשרשראות ברזל.
לעומתו, זאב-דב לא רואה כל סתירה בין המסורת לציונות, ומבחינתו המקום טבעי ביותר לקיים טקס אזכרה להרצל הוא… בבית הכנסת. הוא סובר שהמעשה הציוני הוא מעשה יהודי חשוב, ושיש לחברו אל המסורת.
זאב-דב פועל באופן אקטיבי להשגת המטרה. הוא פורץ את המנעול ומזמין את חבריו לטקס אזכרה ראוי ומכובד בבית הכנסת.
החידוש בסיפור נעוץ בסיומו של הסיפור. זאב-דב לא רצה לפגוע ברב והוא חש אחריות על שמירת קיומו של בית הכנסת. לפיכך קונה מנעול חדש ואף מוסר אותו לרב, כי בית הכנסת הרי צריך להמשיך לפעול…