ללמוד למות
למה התכוון רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה, כשאמר כי כל חייו רק למד כיצד עליו למות?
סמוך לפטירתו מן העולם, שמע רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה את אשתו בוכה.
"מדוע את בוכה?", אמר, "הלוא כל חיי לא עסקתי אלא בדבר זה, שאדע כיצד למות."
המוות, כפי שמעיד רבי שמחה בונים, הוא הדבר שאליו התכונן כל חייו, ובשל כך אין הוא עצוב או מבוהל. הצדיק החסידי מופיע בסיפור זה כמי שניצח את הפחד מן המוות ואת העצב הכרוך בו.
אמירתו של רבי שמחה בונים עשויה להתפרש בכיוונים שונים:
ייתכן שכוונתו לכך שהמצוות והמעשים הטובים שעשה עד כה הם ה"הכנה" שלו לקראת החיים שלאחר המוות, ולפיכך אין הוא מודאג ועצוב.
גם ייתכן כי נוכחותו של המוות היא שמעניקה משמעות ותוכן למעשים ולהחלטות שקיבל בחייו. ובשל כך, המוות לא נתפס מבחינתו כמאיים אלא כגורם מדרבן וכמניע לעשייה ולחיים.
האמירה כי "כל חייו" חיכה לרגע זה מזכירה את הסיפור מן התלמוד על אודות מותו של רבי עקיבא. על פי המסופר, סמוך להריגתו בידי הרומאים אמר רבי עקיבא לתלמידיו כי כל ימיו ציפה להגיע לרגע זה של מסירות הנפש (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סא עמוד ב).
