כבה נר מערבי
כיצד ידע הבעל שם טוב שגר באוקראינה שהרב חיים בן עטר נפטר בירושלים?
בסעודה שלישית בשבת פרשת פנחס נטל הבעל שם טוב (בעש"ט) את ידיו לסעודה, ולאחר מכן השתהה רגעים מספר ושקע בהרהורים. לאחר שאכל כזית מן החלה הפטיר: "כבה נר מערבי."
תלמידי הבעש"ט לא הבינו את כוונתו, אך לא העזו לשאול לפשר הדבר, שכן רבם מיעט לדבר בסעודה שלישית. עם צאת השבת ניגשו אליו ושאלו אותו למה התכוון. הסביר להם הבעש"ט:
"הנר המערבי הוא רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים', ובשעת הסעודה השלישית גיליתי שהוא נפטר."
"כיצד ידעת זאת?"
אמר הבעל שם טוב: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, ובכל זמן נתון רק אדם אחד בעולם זוכה לה. כל ימיי השתדלתי להשיגה – ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו היתה ברשותו של רבי חיים בן עטר. בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה שלישית, התגלתה לי כוונה זו, ומכאן נודע לי כי בעל 'אור החיים' כבר אינו בין החיים."
על פי המסורת החסידית התקיים קשר מיוחד בין הבעש"ט ובין ר' חיים בן עטר, הרב הנודע שעלה ממרוקו אל ארץ ישראל וחיבר את הפירוש לתורה "אור החיים".
קשר זה התקיים, על פי החסידים, אף ששני האישים לא נפגשו מעולם, ואילו היו נפגשים היה הדבר מביא את הגאולה.
הביטוי "הנר המערבי" מכיל כמה משמעויות. הנר המערבי הוא הנר שדלק ללא הפסק במנורה שבבית המקדש, ובכך מציין נר זה את נשמתו של האדם או ניצוץ קדוש ונִסִי. המילה "מערבי" מכילה משמעויות נוספות: צפון אפריקה – מקום מוצאו של ר' חיים – נקראה "מערב" בפי יהודים אשכנזים ואף בפי הערבים שבמזרח התיכון. זאת ועוד, ארץ ישראל, המקום שבו נפטר ר' חיים בן עטר, נקראת בלשון התלמוד "מערבא" – מערב.
הסיפור מעיד אפוא על הקשר שבין הבעש"ט ורבי חיים בן עטר, אך הוא מכיל משמעות נוספות: מותו של ידידו נודע לבעש"ט כאשר נוספה לו יכולת מסוימת, ובמילים אחרות – דווקא מותו של אדם קרוב מאפשר לבעש"ט לגלות דברים שהיו חסומים בפניו עד כה.
