ברל נוסע ללונדון
בימי ועדת פיל, נשלח ברל כצנלסון לפקח על מנהיג ההסתדרות הציונות בלונדון, הפרופסור חיים ויצמן. באמצעות משל יפה הוא שומר על שלום בין מנהיגי התנועה הציונית
היה פעם ויכוח בין ההסתדרות הציונית לממשלת לונדון. פה בארץ פחדו שמא ויצמן, שישב בהסתדרות הציונית בלונדון, ירחיק לכת בויתורים לאנגלים. תנועת העבודה החליטה שיש לשלוח את ברל כצנלסון ללונדון, שישמע מה ההסתדרות הציונית בלונדון מציעה ולמנוע בחוכמתו הרבה ימנע מויצמן ויתורים שלא מקובלים עליה. לברל לא היתה אז אפילו חליפה הגונה אחת, אז תפרו לו חליפה ושלחו אותו ללונדון. במסדרונות ההסתדרות הציונית בלונדון נתקל ברל בויצמן, שכמובן התפלא מאוד לראות אותו ושאל אותו למעשיו.
אז ברל סיפור לו סיפור: יום אחד צדיק גדול חלה והזמינו אליו את הפרופסור שירפאו. אלא מה, שהמקורבים לאותו צדיק אמרו שבנוסף לפרופסור צריך גם שיישב בבית יהודי ויקרא בספר תהילים, כדי למשוך את תשומת לב האל. ואם הפרופסור יטפל במחלה והיהודי גם יישב ויקרא בצד ספר תהילים, אולי זה יעזור. מצבנו עכשיו דומה. המשיך ברל ואמר, יש מחלה בתנועה הציונית עם ההנהגה האנגלית, אתה הפרופסור ואני היהודי שיושב בצד ואומר תהילים."
ברל כצנלסון היה מהמנהיגים הנערצים של תנועת העבודה בארץ ישראל, ופרופ' חיים ויצמן, שהיה מבוגר ממנו, היה נשיא ההסתדרות הציונית בלונדון. עצם שליחתו של ברל ללונדון ביטאה הטלת ספק במנהיגותו של ויצמן. ברל מבקש לרכך את עוצמת הפגיעה בסמכותו באמצעות משל מקסים הרומז שנוכחותו כנציג ההנהגה הארצישראלית לא קוראת תיגר על מעמדה של התנועה בלונדון ולא על ויצמן באופן אישי.
המשל שברל בוחר לספר חוזר לעולם היהודי המזרח אירופאי שבו גדלו שניהם. את הבעיה החמורה עם שלטון המנדט הוא מדמה למחלה. אצל היהודי מטפלים במחלה בשני אופנים: מזמינים פרופסור לרפואה ויהודי פשוט שיתפלל. דמות הפרופסור שבמשל הוא יהודי שרכש השכלה מחוץ לחומות העיירה היהודית; הוא מעורה במדע החדש, בשפות אירופאיות ובתרבות הכללית. לעומתו, היהודי הפשוט אומנם אינו מלומד או בקיא בבעיות השעה אך הוא מוכר בקהילה היהודית הקטנה ויש לו לב חם ורצון להיטיב עם החולה באמצעות התפילה. הפרופסור לא חש מאוים מנוכחותו של היהודי הפשוט, אין לפרופסור עניין להתחרות בספר התהילים שבידו וברור כי לשניהם אותה מטרה: רפואת החולה. ייתכן שהפרופסור חושב שהתפילה אינה מועילה כלל ושעדיף לסמוך על הרפואה המודרנית מאשר על תחנונים למקום. אך מכל מקום אין התפילה מזיקה, והרופא מכבד אותה כביטוי לכמיהה של דורות רבים של יהודים.
המשל מחמיא לויצמן בכך שהוא ממשיל אותו לרופא מומחה ומכיר בערך של הדרך שעשה ממזרח אירופה להשכלה הגבוהה בלונדון, כולל הגינונים והסגנון שרכש לו דרך המגע המתמשך עם התרבות האנגלית, בעוד שהוא עצמו נציגם של פועלים ואין ברשותו חליפה. ברל מכיר בסגולות גינוניו הבריטיים של ויצמן ובערכם לצד הגינונים של ההנהגה הארצישראלית במאבק למען הציונות. המשל של ברל מנסה להתחבר לליבו של ויצמן בשימוש בסצנה מתוך הסביבה היהודית במזרח אירופה שלשניהם יש היכרות אינטימית איתה, בתוספת קורטוב הומור עצמי. בכך ברל מאותת לויצמן שברל מחשיב אותו כאח לדרך ושותף מלא ומקווה לעורר בו חיבה למשותף שמחבר ביניהם. שימושו של ברל במשל המתוק הוא מופת של מנהיגות: מנהיג אמיתי שמח לוותר על הכיסא או על אור הזרקורים כדי להשיג את התוצאה הרצויה עבור הכלל.
