הסיפור

פעם אחת הגיע אל רבי נפתלי מרופשיץ אדם חוטא, שביקש לשמוע מן הרבי מה מוטל עליו לעשות כדי לחזור בתשובה. התבייש האיש להתוודות ולפרט את חטאיו לפני הרבי, כדי לקבל ממנו עצה ותיקון על כל חטא שחטא. בגלל הבושה אמר כי אחד מידידיו הוא שעבר עבֵרות כאלה וכאלה, אלא שאדם זה מתבייש לבוא, ובשל כך שלח אותו לשאול על תיקונה של כל עבֵרה שעבר.
ר' נפתלי הבין כי איש זה אינו דובר אמת וכי הוא עצמו החוטא. וכך אמר לו: "אמור לחברך כי הוא שוטה וטיפש גדול. הלוא יכול היה לבוא בעצמו ולומר לי כי אינו אלא שליח של אדם אחר שחטא, וכך לא היה מתבייש."

---

על הסיפור

ר' נפתלי מרופשיץ נודע בחסידות כאדם חריף ומלא הומור. גם כאן תגובתו חריפה ומשעשעת. תגובתו אינה נוגעת לשאלה שנשאל – מהו התיקון והתשובה שנצרכים לכל חטא וחטא, אלא היא נוגעת לתרמית שנעשתה ולבושה של המתוודה.
בכך רומז הרב כי הבושה שגרמה לחוטא לשקר, היא עצמה חטא וגם טיפשות שיש לתקנם. אולי ר' נפתלי מתכוון בכך כי ללא הבושה, השינוי שהחוטא מייחל לו אינו אפשרי.
בחכמתו רומז ר' נפתלי לחוטא שהוא הבין את התרמית שנעשתה, אך אינו מטיח זאת ישירות בפניו של האיש.