חבל על כל טיפה
טיפה של תשובה נוטפת כל יום אל תוך הנפש. כך תיאר רבי שמואל מקרוב את הרגעים המזדמנים לנו בחיים ומזמינים את האדם להתבוננות ולשינוי
אמר רבי שמואל מקַארוֹב:
בכל יום ויום יורדת טיפה מן השמים לתוך לבו של כל אדם מישראל כדי לעוררו לעשות תשובה. טיפה זו גורמת לכך, שמתנוצצים בלבו הרהורי תשובה, להיטיב את דרכיו. וכל זה – רק אם האדם מרגיש באותה הטיפה בשעה שהיא נכנסת, ומשתדל להחזיק בה ואינו מרפה.
עוד אמר:
כאשר נאמר במשנה על רבי אליעזר בן הורקנוס שהוא "בּוֹֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה" (משנה, אבות, פרק ב משנה ח) – הכוונה לטיפה זו. רבי אליעזר בן הורקנוס השגיח שלא לאבד את הטיפה, אלא הניח לה שתתפשט בכל רחבי ליבו, ועל ידה הוסיף אומץ בתורה ובמעשים טובים.
וסיפר ר' שמואל:
פעם אחת ראיתי חסיד אחד בזמן שנכנסה אליו הטיפה הזאת. מה עשה אותו חסיד? שתה מיד בקבוק של יי"ש, אפילו בלי לחכות שיביאו לפניו כוסית. חושש היה אותו חסיד שאותה הטיפה מין היא מרה שחורה של עצבות, ורצה לחזק את עצמו ולהתגבר על העצבות. ולא ידע, כי היתה זו הטיפה שנועדה לעוררו לתשובה.
ה"טיפה" הנכנסת אל תוך הנפש נראית כ"עצבות", אך זהו רגע חשוב, שעל האדם לנצל אותו להתעוררות, לחשבון נפש ושינוי. רבי שמואל מקארוב מתאר את הטיפה הזו – דבר קטן, כמעט בלתי מורגש, אך מוסיף "רטיבות" ורגש ללב שהתייבש. לפי דבריו, זוהי הזדמנות יומיומית – בכל יום ישנה הזדמנות קטנה לשינוי, שעל האדם להיות קשוב אליה ולנצלה.
החסיד שבסיפור נבהל מן העצבות הכרוכה בכך, ומטביע את הטיפה בכוס של שתייה חריפה. בכך הוא מסמל את נטייתו של האדם שלא לערער את שלוות נפשו ולא לרצות בשינוי, וכך "לאבד את הטיפה".
