להאכיל פרות או אנשים?
גולדה מאיר מנסחת את מקומן של הנשים במפעל הציוני.
גולדה מאיר היתה פעילה ציונית מרכזית ביותר כבר בארצות הברית, ובמסגרת הזדהותה עם הציונות היא עלתה לארץ והצטרפה לקיבוץ מרחביה.
עם בואה לקיבוץ ראתה גולדה שהחלוצות, חברות הקיבוץ, נאבקו בכל כוחן לא למען שוויון זכויות עם הגברים אלא למען שוויון חובות. הנשים דרשו לעבוד כמו הגברים בבניה, בסלילת כבישים ובשמירה, וזו הסיבה לכך שהן שנאו את עבודת המטבח, שהיתה בעיניהן נשית מדי.
לעומתן גולדה שמחה מאוד כאשר שיבצו אותה במטבח.
לנוכח עמדתן התקיפה של נשות הקיבוץ, העירה גולדה "אינני מבינה מדוע זה הרבה יותר טוב לעבוד באסם ולהאכיל את הפרות מאשר לעבוד במטבח ולהאכיל את החברים שלכן?".
גולדה מאיר היתה אחת הדמויות הדומיננטיות בתנועה הציונית ובפוליטיקה הישראלית. היא היתה שגרירת ישראל בברית המועצות, שרת החוץ וראש ממשלת ישראל. דווקא אמירה שכזו מפי אישה פעלתנית שכזו – מעוררת מחשבה.
גולדה מצטרפת לעבודה בקיבוץ ונחשפת למאבקן של חברות הקיבוץ לשוויון ושותפות מלאה במפעל הציוני. הן דורשות לעבוד כמו הגברים בעבודות השדה המפרכות ומתנגדות לעבודה במטבח – ענף הנחשב נשי.
לעומתן, גולדה רואה את הדברים אחרת, ומנסחת זאת בלשון חריפה ושנונה. היא תוהה מדוע להאכיל את הפרות זו עבודה ראויה ואילו להאכיל חברי הקיבוץ היא מלאכה בזויה?!
בכך היא אינה באה לדחוק את הנשים אל המטבח אלא מציעה להרחיב את המנעד ולראות גם בעבודת המטבח מלאכה ראויה בקיבוץ שעל הנשים (כמו גם הגברים) לעשותה בשמחה. נראה, כי הנשים חששו שיתייגו אותן כנשות המטבח, ובכך ימנעו מהם מלהשתתף בעבודות השדה, ואילו היא נינוחה יותר ואינה חוששת מכך.
נדמה כי לעתים הצבת ערך אחד, במקרה הזה – שוויון, מביאה לתיקון חברתי חשוב אך גם עתים מביאה לנוקשות ולפספוס מגוון האפשרויות הקיימות במרחב. דווקא עמדתה של גולדה מאפשרת להשתתף בכל מנעד העבודות הקיים בקיבוץ.
סיפור חייה של גולדה מוכיח שכוונתה לא לצמצם את מקומן של הנשים ודווקא יכולותיה לפעול ברמות הגבוהות ביותר, היא שמאפשרת לה לראות בעבודות המטבח דבר ראוי.
