הנבואה שלא התקיימה
החוזה מלובלין מתנבא על מותו של אחד מחסידיו. האם נבואתו יכולה להתגלות כטעות מרה?
פעם אמר החוזה מלובלין לאחד מגדולי תלמידיו, רבי מרדכי דוד מדוֹמבּרוֹבה, שעתיד הוא למות באותה השנה. בשל כך, ביקש החוזה מתלמידו שיבוא אליו ללובלין בזמן שקבע עמו.
אחר הפסח נסע ר' מרדכי דוד ללובלין עם בנו רבי יוסל'ה. הוא לקח עמו את הקיטְל, מעיל התפילה הלבן שלובשים בימים הנוראים.
תמהה אשתו על כך, אך הוא לא אמר לה ולאף אדם אחד את סיבת נסיעתו.
בלובלין, היה ר' מרדכי דוד הולך בכל ערב אל ביתו של החוזה והרבי היה מברכו. בכל אותם הימים לא אכל ולא שתה, אלא למד והתפלל ועבד את הבורא עד שנעשה חולה באמת.
בא "היהודי הקדוש", תלמידו הגדול של החוזה, לבקר את החולה ולסייע ברפואתו. הבין ה"יהודי הקדוש" כי יש דברים בגו, וכי סיבה נסתרת היא הגורמת למחלתו של האיש. ביקש "היהודי הקדוש" שילכו כולם מן החדר, ונשאר הוא לבדו עם החולה.
אז גילה ר' מרדכי דוד ל"יהודי הקדוש" את אשר אמר לו החוזה. אמר לו "היהודי": "אבל איני רואה עליך שום דבר. שמע לעצתי, שתה עמי יי"ש ובעזרת השם יתברך תתרפא ותחיה."
וכך עשו. וכשעבר היום שאמר לו החוזה, וראה כי עודו חי, החל לפקפק בדברים שאמר לו רבו.
והנה, באותו הלילה שבו אמר החוזה שעתיד ר' מרדכי דוד למות בו, בשעה שתיים אחר חצות, חלה לפתע רבי מוטְל שֵנקֶר, שהתגורר בביתו של החוזה מלובלין.
באו אל החוזה ואמרו לפניו את שמו המלא של החולה ואת שם אמו, כדי שיתפלל לרפואתו – מרדכי דוד בן מישקא. אז אמר החוזה, כי כשראה ברוח קודשו כי נגזרה מיתה על "מרדכי דוד", הייתה הכוונה כנראה לאיש זה, שהרי השמות של שני האנשים האלה ושל האימהות שלהם שווים.
ויש שאמרו, כי "היהודי הקדוש" הוא שגרם לכך. הוא שהפך את הגזֵרה, וגרם כי זה יחיה וזה ימות.
החוזה מלובלין נודע כאדם בעל יכולת לראות את הנסתר ואת העתיד לבוא. כאן גילה החוזה לתלמידו על מותו הצפוי, אך התלמיד נותר בחיים. בניגוד למורו, "היהודי הקדוש" לא נהג לעסוק במופתים ובנבואות.
האם טעה החוזה בנבואתו? על פי הסיפור אין תשובה ברורה לשאלה זו. על פי הסבר אחד שניתן בסיפור, החוזה צדק, כי אדם בעל שם מסוים היה עתיד למות, אלא שטעה והחליף בין שני אנשים בעלי אותו שם.
הסבר אחר ניתן בסיפור מפיהם של דוברים אנונימיים. על פי הסבר זה, ניבא החוזה אמת אלא ש"היהודי הקדוש" הוא שהחליף בין האנשים. הסבר זה מעורר שאלות מוסריות כבדות משקל.
נוסף לכך, המספר מעיד כי נבואתו של החוזה כמעט והגשימה את עצמה, שהרי בגלל הנבואה נעשה החסיד חולה באמת. זו אולי הסיבה שבגללה סותר "היהודי הקדוש" את דברי רבו, ומציע לחסיד לראות בדברים טעות. בכך הוא משיב את החסיד אל החיים ומשחרר אותו מן הנבואה המאיימת.
בנקודה זו נוגע הסיפור בהשפעתם המזיקה של החרדה והפחד. ההתמודדות המוצעת בסיפור כרוכה ביכולת לכפור ב"נבואה" ולבחור בחיים.
