הסיפור

אחד מחסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, שכונה האדמו"ר הזקן, היה חשוך בנים. מדי פעם בפעם היה מזכיר לרבו את מבוקשו לבנים אך לא נענה.
באותם הימים נערכה החתונה הגדולה בעיר ז'לוֹבִּין. האדמו"ר הזקן חיתן את נכדתו עם נכדו של רבי לוי יצחק מבֵּרדִיטשוֹב. חשב החסיד לעצמו: "אולי שעת שמחה המאחדת את משפחות הצדיקים היא שעת כושר לבקשתי."
לחתונה הגדולה הגיעו אדמו"רים רבים וחסידים רבים באו לפגוש אותם.
כיוון שכל אחד רצה לפגוש את רבו ביחידות, העמידו שולחנות בחוץ, וכל צדיק ישב לשולחן וקיבל את חסידיו לפגישות אישיות. וכך לפני כל צדיק השתרך תור ארוך של חסידים שביקשו לדבר עמו.
בא אותו החסיד לפני רבו, ר' שניאור זלמן, וביקש ממנו שוב להיפקד בבנים. ענה לו האדמו"ר: "איני יכול לעזור לך, אבל אפשר שמחותני, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, יוכל לעזור."
עמד האיש בתור לרבי לוי יצחק, וכשהגיע אליו ביקש שוב את מבוקשו. ענה לו ר' לוי יצחק בפשטות: "סע הביתה ובתוך שנה יהיו לך בנים." התפלא האיש בלבו שהרי זה כמה שנים שהוא נוסע לאדמו"ר הזקן ומבקש ממנו ללא הועיל ועכשיו בכזאת פשטות ייפקד בבנים?
ראה ר' לוי יצחק שהאיש מתפלא ואמר לו כך: "יונגער מאן, איש צעיר, איש צעיר, אל תרבה במחשבות, אתה עוד עלול לקלקל.

---

על הסיפור

הסיפור מלמד אותנו את ערכה הגואל של הפשטות באמצעות עימות בין דרכים חסידיות שונות.
החתונה בז'לובין זימנה למקום אחד צדיקים חסידיים רבים, והיא נושא לסיפורים רבים העוסקים בהבדלים בין דרכן של החסידויות השונות. חידושו הגדול של אדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מלאדי, היה ההתנגדות למעשי נסים והפנייה לכיוון למדני יותר. אופי זה נחקק בשמה של החסידות שיסד: חוכמה, בינה, דעת – חב"ד. על רקע זה אפשר להבין את העובדה שהשיב ריקם את פניו של גיבור סיפורנו שציפה ממנו לנס.
ר' לוי יצחק מברדיטשוֹב, לעומתו, היה ידוע באמון שלו בכוחות הגלומים בכל יהודי פשוט. הסיפור מדגיש שהוא עונה לחסיד בפשטות וגם העצה שלו פשוטה: אם אתה רוצה ילדים, עליך לחיות בשמחה עם אשתך ולא לכתת את רגליך במסעות בין צדיקים. החסיד הצעיר השייך לחסידות של אדמו"ר הזקן, מנסה להבין את העצה שניתנה לו. הוא ציפה לנס או להסבר והוא תמה היכן "קבור הכלב" בהצעתו של ר' לוי יצחק. ר' לוי יצחק מנער אותו ממחשבותיו ומסביר לו שהעניין אינו להבין את המתרחש אלא לקבל אותו בפשטות מחשבה.