לפרש את הגשם
שמואל הקטן גוזר תענית בשל בצורת, אך כשיורדים גשמים הוא מסרב לראות בכך עדות לשבח הציבור אלא ממשיל משלים הרואים בכך חוסר נחת של אלוהים
שמואל הקטן גזר תענית בשל בצורת, וביום התענית ירדו גשמים קודם הנץ החמה.
חשבו העם שהדבר מעיד על שבחו של הציבור.
אמר להם שמואל הקטן: אמשול לכם משל למה הדבר דומה? לעבד שמבקש פרס מרבו, אמר להם הרב תנו לו ואל אשמע קולו.
בפעם אחרת שוב גזר שמואל הקטן תענית בשל בצורת, וירדו גשמים לאחר שקיעת החמה בסוף יום הצום.
חשבו העם שהדבר מעיד על שבחו של הציבור.
אמר להם שמואל: לא שבח של ציבור הוא, אלא אמשול לכם משל למה הדבר דומה? לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם: המתינו לו עד שיצטער ואחר כך תנו לו.
קדמונינו ראו בבצורת ובגשם את סיפור היחסים בין העם לאלוהיו. הציבור מתפלל לגשם וגוזר על עצמו צום, והאלוהים מוריד גשמים. אבל איך לספר את הסיפור הזה, איך לפרש כל פרט מן ההתרחשויות? הנטייה של הציבור היא לפרש כל פרט כמעיד על שבחם שלהם בעיני האלוהים שהוריד להם גשם, אך בשני המקרים המתוארים דואג שמואל הקטן לספק הסבר חלופי המציע סיפור אחר של מערכת יחסים בין הציבור לבין האלוהים.
בפעם הראשונה יורדים הגשמים לפני שהציבור מספיקים לצום את התענית שנגזרה. הציבור מפרש זאת כהיענות מיידית לבקשתם, ואילו שמואל הקטן ממשיל זאת לאדון שאין לו סבלנות לשמוע את בקשותיו של עבדו והוא מעדיף לתת לו את הפרס המבוקש כדי שלא יצטרך לשמוע אותו.
בסיפור השני יורדים הגשמים לאחר השלמת התענית. אם מפרשים את ההתרחשות לאור המשל הראשון של שמואל הקטן, הרי שיש כאן עדות להקשבה של האדון לעבדו. אלא ששוב ששמואל הקטן מפתיע וממשיל את יחסו של אלוהים לזה של אדון הרוצה בסבלו של העבד, ומוכן לתת לו את מבוקשו רק אחרי שיסבול.
נראה ששמואל הקטן בא להזהיר את הציבור מלפרש את המציאות כך שתחמיא לו, אך נדמה שגם החלופה שהוא מציע מפרשת כל עיתוי של ירידת הגשם כחוסר נחת אלוהי. למעשה הסיפור מדגים שאפשר לתת למציאות פרשנויות רבות, והדבר תלוי בנקודת המבט ואל במה קורה בפועל.
