Placeholder

בין חכם לרבו

החסידות בנויה במודל חברתי של אדמו"ר וחסידיו. האדמו"ר מהווה עבור חסידיו 'צדיק' בעל מעלה רוחנית, אבל גם 'מורה' המלמד כיצד ראוי לחיות ולהתנהג. לכן רבים מן הסיפורים החסידיים נוגעים בשאלות חינוכיות ומכילים תובנות רבות אודות היחס הרצוי שבין מורה ותלמידיו.
כך למשל, בסיפורים חסידיים רבים מתואר כיצד המורה-האדמו"ר מעודד את התלמיד להתנתק מן התלות בו ולהתמודד בכוחות עצמו, על מנת שיגדל ויתפתח.
בסיפורים אחרים מתואר תפקידו של המורה כמי שעליו "לרדת" אל עולמו של התלמיד, כדי שיוכל לסייע לו להשתנות. מורים חסידיים אחדים נהגו לגעור בתלמיד כדי לזעזעו (כמו בסיפור 'לבזות תלמיד'), ואילו אחרים נהגו דווקא בדרכי נועם.
באחת מן האמירות הידועות המיוחסות לרבי מצאנז, תיאר הרבי כיצד הוא עצמו "תועה ביער", ולמרות זאת תפקידו להדריך את תלמידיו כיצד לא להיכשל במקומות שנכשל הוא (הסיפור 'בדרך זו אל תלכו').
בסיפורים חסידיים רבים מתוארת ההשפעה האדירה של המורה-האדמו"ר על חסידיו. התלמיד חש את המורה בתוכו, בתוך לבו. הוא עומד לנוכח המורה כל חייו, גם בלי הקִרבה הפיזית והישירה אל דמותו של הרבי ('בלוויית רבי הייתי רק אני'). לא רק התלמיד זקוק למורה-הרבי, אלא גם הרבי זקוק לתלמידיו והוא תלוי בהם ('הציפור שלא נתפסה'). בסיפורים אחדים מודגש כי התלמידים לומדים מן המורה לא רק את מה שהוא אומר בצורה מפורשת, אלא מכל המכלול של נוכחותו, אישיותו והתנהגותו. אחד מתלמידיו של המגיד ממזריטש תיאר כי לא בא אל רבו אלא כדי ללמוד ממנו כיצד לגרוב גרביים. סיפורים נוספים עוסקים בדילמה, כיצד יכול המורה לשמור על צניעותו למרות התלמידים הכרוכים בו, ומתוך איזו עמדה נפשית עליו לעמוד לפניהם ('למה באים אלי'). וכך, מתוך גישות שונות מציגים סיפורי החסידים את היחסים רבי הפנים שבין מורים ותלמידיהם, וכן גישות חינוכיות מגוונות.

סיפורים בנושא: בין חכם לרבו

  • החייט

    זושא

    החייט

    המגיד ממזריטש משווה את עצמו לחייט שנאלץ להטריח את הלקוח ולמדוד עליו את הבגד. זהו משל על אי הנחת שגורם המורה לתלמידו

  • בגדיו מספרים גדולתו

    זושא

    בגדיו מספרים גדולתו

    כיצד נמדד הקשר הקרוב אל המורה או הרבי? עבור ר' שמחה בונים מפְּשִׁיסְחַה, ההוכחה לקשר שלו עם רבו הייתה שהוא שמע את "קולם" של בגדי הרבי.

  • עמוק מכדי ללמוד ממנו

    זושא

    עמוק מכדי ללמוד ממנו

    הרבי מצַאנז למד אצל הרבי מרוּפְשִׁיץ אבל לא קרא לו "רבי". הסיבה לכך היא שהרבי מרופשיץ היה עמוק מדי עבורו, והוא לא הצליח לרדת לסוף דעתו.

  • להתפלל עבור כסף

    זושא

    להתפלל עבור כסף

    האם מותר להיות חזן תמורת תשלום? הר' מקוצק מזדעזע שאחד מחסידיו מתכוון להתפלל תמורת תשלום, ולבסוף מתרכך.

  • רבי בתוך לבי

    זושא

    רבי בתוך לבי

    ר' יהודה צבי מסטרֵטין פתח את חולצתו והצביע על לבו. בכך הוא הסביר מה למד מרבו ה"שַׂרַף".

  • בחזרה לגיהנום

    זושא

    בחזרה לגיהנום

    איזו מנוחה יש בשבת לרשעים בגיהינום? ואיך יכול הרבי להציל את חסידיו מן הגיהינום? האם השבת יכולה להיות "דֶלֶת" למעבר בזמן?

  • בקצה השולחן הדמיוני

    זושא

    בקצה השולחן הדמיוני

    ר' דוד מללוב מאחר להגיע לשבת אצל החוזה מלובלין, ונאלץ לשהות בכפר סמוך. הוא מתנחם בכך ששולחן הרבי כה ארוך, שממילא מגיע עד אליו.

  • שפל ונבזה

    זושא

    שפל ונבזה

    מכל דבריו של ר' יצחק מאיר אלתר מגור זכר החסיד את דברי רבו על כך שחסידיו נאלצים להקשיב לאדם שפל ונבזה כמוהו.

  • להפחיד את המרק

    זושא

    להפחיד את המרק

    המשרתת שהפחידה את המרק. בדיחה ומשל. גם כשלא מבינים מסרים מורכבים צריך לפחות לזכור את המובן מאליו

  • אל תמכור את האמת

    זושא

    אל תמכור את האמת

    למרות היותו מתאים לכך, ר' יצחק מאיר מגור מסרב להיות רבי כל עוד מורו בחיים. הסיבה לכך אינה רק הענווה, אלא רצונו להמשיך להיות "תלמיד" ככל שניתן

  • אינך יכול להיות רבי

    זושא

    אינך יכול להיות רבי

    ר' שמחה בונים מפשיסחה רואה שרבו, היהודי הקדוש, אינו עוזר לאדם שמבקש עזרה, ומחליט "לפטר" אותו

  • תקן אותי אם אני טועה

    זושא

    תקן אותי אם אני טועה

    ר' חנוך הֶניך נרתע מהמחשבה שהרבי יכיר את פנימיותו, ובסופו של דבר נרגע ומבין שאולי עדיף כך.