טוב רובה רחוק
מה ביקש ר' חנוך מאלכסנדר ללמד במשל הרובה והמקל?
פעם אחת בא אל רבי חנוך מאלכסנדר איש חשוך ילדים וביקש ממנו שיברך אותו בבנים. זמן קצר אחר כך, הלך אותו אדם לרבי שני וביקש גם ממנו שיברך אותו בבנים.
כעבור זמן נולד לאיש בן, וחשב אותו אדם כי אירע הנס על ידי הרבי השני.
סיפר לו ר' חנוך משל:
מעשה באדם שהיה חייל במלחמת פליבנה וידע לירות ברובה. פעם אחת ירה החייל בחיה והרגה. סמוך לאותה חיה עמד איש נוסף, ובידו מקל פשוט, וגם איש זה הניף את מקלו לעבר החיה כאילו רובה בידו. כשראו האנשים כי מתה החיה סברו שאיש זה עשה נס ופלא שהצליח לירות בה בעזרת מקל פשוט. לא הבינו האנשים כי היה זה החייל שירה מרחוק, וזה השני לא עשה כלום.
א. כמו האנשים שבמשל, גם האדם שקיבל את הברכה אינו מבחין בין אמת לזיוף. הירייה ברובה מסמלת פעולה חזקה הנעשית גם ממרחק רב. בשל המרחק קל לטעות ולחשוב כי מי שקרוב ובולט יותר הוא שעשה את הפעולה.
ובמילים אחרות, לעתים הסיבה האמיתית נסתרת מן העין, ובשל כך יש להיזהר מזיופים ומטעויות.
בהקשר של הנמשל הרבי מזכיר כי לא כל מי שנקרא "רבי" הוא אכן כזה. לעתים אדם זה עלול להיות זייפן ושרלטן הנשען על כוחם של אחרים.
ב. במזרח אירופה הייתה נפוצה האמירה העממית: "אם הקדוש ברוך הוא רוצה, אפילו מטאטא יורה" (ראו שטאל, עדות מספרות, עמ' 104-103). נראה כי המשל מתייחס לאמירה ידועה זו על דרך הניגוד – מטאטא הוא מקל פשוט שאינו יורה כלל.