
תקיעת שופר בשמחה
מהי האווירה הראויה לרגעי התקיעה בשופר בימים הנוראים?
פעם אחת בימי אלול סיפר רבי נחמן מברסלב חלום. בחלומו, השתוקק מאוד להיכנס אל איזה בית, כדי לשמוע שם קול שופר. והנה, עבר ר' נחמן ליד בית אחד, ושמע קול שמחה ושחוק רב. קולות של זמר ומחיאת כף וקפיצות של שמחה וריקודים נשמעו מתוך הבית. "לעצמי אמרתי," סיפר ר' נחמן, "לכאן בוודאי כדאי להיכנס לשמוע קול שופר."
והנה, פנה אדם אל ר' נחמן, והזכיר כי גם בספר שכתב ר' נחמן מופיע כי שופר הוא בבחינת מחיאת כפיים וריקודים (ליקוטי מוהר"ן, חלק ראשון, י). על כך נענע ר' נחמן בהסכמה בראשו.
בתורת החסידות מבואר כי גם בימים הנוראים יש מקום לשמחה ואפילו למחיאות כפיים וריקודים. ימי הדין מתוארים כימי קִרבה אל הבורא, וקרבה זו מתוארת על ידי החסידים כזמן שבו לא רק שיש מקום לשמחה, אלא שהשמחה היא שעשויה להשפיע על שינוי לטובה של גזר הדין. בהמשך לכך, אפילו תקיעת השופר, הקשורה בדרך כלל לרגשות של אימה ויראה, מופיעה בחלומו של ר' נחמן כקשורה לשמחה, למחיאות כפיים ולריקודים.
רעיון זה, שבו עסק ר' נחמן מברסלב באחת מן הדרשות שנשא, מופיע כאן בצורת חלום שחלם. בחלום עצמו מזכיר אדם אנונימי – ככל הנראה תלמידו הידוע, רבי נתן – כי ר' נחמן כבר כתב על כך. ר' נחמן מאשר בהסכמה, ואולי גם כמי ששמח שהצעתו מתקבלת ומתממשת.