תועלת בכל ברייה
דוד שואל את אלוהים בהתרסה, לשם מה נבראו עכבישים וצרעות ולשם מה נברא השיגעון, ובסופו של דבר הוא נזקק להם
פעם אחת ישב דוד המלך בגנו וראה צרעה אוכלת עכביש ובא שוטה ובידו מקל והיה מגרשם.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! איזו תועלת יש בבריות האלו? הצרעה אוכלת דבש אך אין לאדם הנאה ממנה; העכביש טווה קורים כל השנה אך איש איננו אורג מהם לבוש, והשוטה חסר הדעת מזיק לבריות, אינו יודע את בוראו ואינו מועיל לעולם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד! אתה לועג לבריות, אך תבוא שעה אחת שבה תזדקק להם ותדע למה נבראו.
כשברח דוד מפני שאול והתחבא במערה שלח הקדוש ברוך הוא עכביש שטווה קורים על פתח המערה, בא שאול וראה רשת קורי עכביש ארוגה על פני הפתח ואמר לעצמו: אילו היה נכנס לכאן אדם היו קורי העכביש קרועים. הלך שאול מן הפתח ודוד ניצל. כשיצא דוד וראה את העכביש נשקו ואמר לו: ברוך אתה וברוך בוראך, ריבונו של עולם, מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך שכל מעשיך נאים.
וכשהגיע דוד לחצרו של אכיש הפלישתי מלך גת התמלא חשש, אולי ירצה אכיש להתנקם בו על הריגת גוליית. לכן כהשביאו אותו עבדי אכיש לפני המלך עשה את עצמו שוטה. אכיש, שבִּתו הייתה שוטה, חשב שמא מנסים עבדיו ללעוג לו על בתו השוטה ולכן הם מביאים לפניו שוטה, וכעס עליהם: "הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי? חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי?" (שמואל א', כז, טו-טז). הניחו אנשי גת לדוד, ברח והודה לאל שלא ברא דבר מה לא מועיל.
בזמן שהיה דוד בורח מפני שאול, מצא פעם את רודפו כשהוא ישן בצוהריים, והיה אבנר, שר צבאו של שאול, שוכב בפתח ברגליים מורמות. זחל דוד בין רגליו ולקח את צפחת המים, וכשבא לצאת זז אבנר מתוך שנתו והניח עליו את שתי רגליו והכביד עליו כשני עמודים גדולים. ביקש דוד רחמים ואמר: "אלי אלי למה עזבתני". באותה שעה נעשה לו נס, ושלח לו אלוהים צרעה שעקצה את רגלי אבנר. הרים אבנר את רגליו, ויצא דוד מהמערה ושיבח את האלוהים שכל בריותיו טובות.
ממרומי מעמדו מתבונן דוד המלך בבריות פעוטות החיות את חייהן הקטנים ושואל: מי צריך את כל אלה? אלוהים עונה לו מתוך המשך חייו: אתה הוא מי שנזקק לכל הדברים האלה: אתה נזקק לעכביש, לצרעה ולשיגעון בתוך המאבק שלך על השלטון ובעימותים שלך עם שאול המלך ועם הפלשתים.
לכאורה נראה שדוד מקבל תשובה הגיונית לשאלתו: הינה נמצאה התועלת באותן בריות שנראות חסרות תכלית. אלא שהתשובה אינה מצביעה על הטוב והיופי שבכל אחד מהשלושה אלא בתועלת שלהם לדוד עצמו, ובכך היא מעמידה את דוד מול הקטנות שבשאלה שלו: הוא לא שואל על התועלת שבהם אלא על התועלת שבהם עבור עצמו. מה שמעורר את שאלתו מלכתחילה הוא המסכנוּת של היצורים הללו – הצרעה אוכלת עכביש, ואדם חסר דעת מגרש אותה – בעוד שהוא עצמו חי חיי מלך בגנו. המצבים המגוחכים שאליהם הוא נקלע מראים לו שגם הוא, כמו כל אותם יצורים, נתון לאותם מאבקי כח אוויליים שמהם מורכבים החיים.
