לעצור את הכעס (אדיפוס היהודי)
לפני מותו ציווה האב את בנו להתאפק כשהוא כועס. הוא נזכר בדברים בעומדו לפני דלת ביתו כשבחור צעיר מנשק את אשתו
מעשה באדם אחד שכיבד מאוד את אביו.
אמר לו האב: אתה מכבדני בחיי ואני מבקש ממך בקשה אחת שתמלא לכבודי גם לאחר מותי: אני מצווה אותך שבלילה אחד שבו תכעס, תעצור את כעסך ותרגיע אותו.
לאחר פטירת אביו הלך אותו אדם למרחקים, ולא ידע שכאשר יצא הייתה אשתו הרה. התעכב בדרך ימים ושנים, וכשחזר לילה אחד לעירו עלה לחדר משכבה של אשתו ושמע קול של בחור צעיר מנשק אותה. שלף האיש את חרבו כדי להרוג את שניהם, אבל אז נזכר במצוות אביו והשיב את החרב לנדנה. אז שמע את אשתו אומרת לאותו בחור כך: עברו שנים רבות מאז שהלך אביך ממני. אילו היה יודע שנולד לו בן כבר היה חוזר להשיא לך אישה.
כששמע האיש את דברי אשתו קרא בקול: פתחי לי אחותי רעייתי. ברוך ה' שעצר כעסי וברוך אבי שציווני לעצור את כעסי לילה אחד וכמעט שהרגתי אותך ואת בני.
שמחו שמחה גדולה ועשו משתה גדול לכל בני המקום.
כעס יכול להיות רגש הרה אסון ולהוביל גם להרס עצמי. הסיפור מדגים את הסכנה שממנה יכול להינצל מי שמתגבר על כעסו ומשהה את תגובתו.
הסיפור מזכיר את עלילת 'אדיפוס המלך' מאת המחזאי היווני סופוקלס, ששימש השראה לפסיכואנליזה של פרויד. בשני הסיפורים מוזהר הגיבור כדי למנוע ממנו מעשה נורא של הרג בן משפחה, בשניהם הוא מתרחק מביתו ושב אליו לאחר שנים רבות, ובשניהם עולים על הפרק היחסים בין בן לאימו כיחסים זוגיים. בסיפור שלנו האב שומע מן החדר נשיקות המעוררות את חשדו. ההקשר המיני עולה גם מדברי האם המדברת על הצורך לחתן את הבן.
ההבדלים בין שני הסיפורים מעניינים לא פחות מהדמיון ביניהם. בעוד שהמחזה היווני מציג תמונת עולם הגורסת שלפיה סופו של הגיבור לחטוא במעשה נורא ולא יועילו כל הניסיונות לחמוק ממנו, הרי שבסיפור שלנו הגיבור מצליח להתגבר על יצר הכעס ולחמוק מהמעשה הנורא שגורלו ייעד לו. בעוד שבתפיסה היוונית מתבטא עיקרון של גורל שאין לחמוק ממנו, הרי שהסיפור שלנו מבטא גישה יהודית אופיינית שלפיה האדם שולט בגורלו. בניגוד למחזה היווני שגיבורו הוא הבן המורחק מביתו וחוזר אליו כדי להתעמת עם האב, הרי שבסיפור שלנו הגיבור הוא האב, השומע בקול אביו ונמנע מפגיעה בבן.
סיפור המאבק של האדם בתכתיב של גורלו מתבטא במאבק שלו בכעס. הכעס הוא רגש המעצים בנו את את הרצון לכפות תכתיב מסוים על הזולת. בלשון הסיפור המקורית מצווה האב על בנו 'תלין את כעסך', השקט את כעסך, השכב אותו לישון. היחס בין האדם לבין כעסו הוא לב הסיפור: הוא המקום שבו האדם הופך מנער זועם, לאב המשכיב את הנער שבתוכו לישון.
