שתייה מכפרת עוון
כיצד מסייעת שתיית "משקה" חריף למחיקת העוונות של החסידים? והאם נאמרה דרשה זו בצחוק או קצת ברצינות?
רבי לוי יצחק מבֶּרדיטשוֹב הסביר מדוע נוהגים החסידים לשתות "משקה" על כל דבר שקורה להם:
ידוע מה שאמרו חז"ל כי הקדוש ברוך הוא "מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף יז עמוד א), כלומר – אין הוא מחשיב את הפעם הראשונה שבה עבר האדם עבֵרה, אלא מוחל עליה ומעבירה מעל פניו.
וכיצד נוגע הדבר לשתיית "משקה"? לשם כך יש לזכור דבר הנוגע להלכות טומאה.
דברים שטומאתם חלשה, והם נקראים "שני לטומאה" הופכים ל"ראשון לטומאה" אם נגעו במשקה כל שהוא.
ואם כך הדבר ברור – כאשר נוגעות העבֵרות ב"משקה", הופכות הן ל"ראשונות" שעליהן הקדוש ברוך הוא מוחל וסולח. ואם לא הבנתם – שתו עוד כוסית!
לפנינו דרשה מחויכת בנוסח הפלפול התלמודי. הדרשה מזכירה דרשות אחרות שנאמרות בפורים או בשעת שתיית "לחיים" בין חסידים.
דרשה זו משלבת שתי אמירות המופיעות בתלמוד, ללא כל קשר לשתיית "לחיים", תוך כדי שינוי של משמעותן המקורית.
אמירה אחת קשורה להלכה הנוגעת לדיני טהרה וטומאה שהיו נהוגים בעבר. חפצים שנגעו בדבר טמא באופן ישיר נקראו "ראשון לטומאה" וטומאתם חזקה יותר. חפצים אחרים שנגעו ב"ראשון לטומאה" הפכו גם הם ל"ראשון לטומאה", אך בתנאי שנגעו בנוזלים כגון מים, יין ונוזלים אחרים הנקראים "משקה" בלשון חז"ל. אם לא נגעו חפצים אלה במשקה, טומאתם חלשה יותר והם נקראו "שני לטומאה".
האמירה השנייה נאמרת בתלמוד ביחס לחסדו של האל המוחל על הפעם הראשונה שבה האדם חוטא.
מה המסקנה מצירוף היתולי של שתי האמירות האלה? השתייה מסייעת למחילה על חטאיו של החסיד.
החסידים, כידוע, נהגו להרבות בשתיית "לחיים" בפגישותיהם. שתייה זו זכתה ליחס של כבוד ונתפסה כמסייעת לחסיד להיות בשמחה, והרי את הבורא אפשר לעבוד רק מתוך שמחה. בשל כך, מעט רצינות יש ברצונו של ר' לוי יצחק ללמד זכות על השתייה.
ניתן אולי גם לדרוש זאת כך: שתיית "המשקה" מבליטה את הממד האנושי של החסידים. הם כאילו אומרים לאלוהים: "אמנם זו לא עבֵרה ראשונה, אבל אנחנו רק בני אדם, ולכן מחל לנו כאילו הייתה זו עבֵרה ראשונה. והרי אנחנו עצמנו לא זוכרים את מעשינו ולא לגמרי אחראים להם – בגלל המשקה…"
