הסיפור

במלחמת העולם הראשונה נלחמו אומות אירופה זו בזו ויהודים נמנו בין הלוחמים במדינות השונות.
סיפר יהודי שנלחם בצבא הרוסי:
שלחו אותנו לקום מן החפירות ולהסתער על האויב. רצתי יחד עם חיילים אחרים וקראנו "הורא!" בלי להבין מה קורה מימיני ומשמאלי.
באנו במרוצה אל חפירות האויב האוסטרי והם יצאו מהחפירות והתחיל קרב. חייל אוסטרי אחד התנפל עליי, ותיכף תקעתי בו את חרבי, והוא נפל כרע לארץ ושמעתי אותו קורא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".
כששמעתי את 'קריאת שמע' יוצאת מפי החייל האוסטרי כרעתי על ברכיי לפני החייל הדקור וביקשתי ממנו סליחה. החייל האוסטרי הוציא מכיסו צרור כסף וביקש ממני שאעביר לאשתו, אבל לפני שהספיק לומר לי את כתובתה – יצאה נשמתו.

---

על הסיפור

בתחילת המאה ה-20 התגברה האידיאולוגיה הלאומית באירופה, ובין החיילים הרבים שהתגייסו להגן על מולדותיהם במלחמה היו גם יהודים. חלקם התגייסו בהתלהבות כדי להוכיח את נאמנותם הכנה למדינה, אך בפועל המלחמה העמידה אותם גם כנגד יהודים מהצד השני של המתרס. הסיפור על שני החיילים היהודיים הנלחמים זה בזה ממחיש את המצב הנורא שבפניו העמידה הלאומיות את היהודים שחשו רגשי אחווה ליהודים במדינות אחרות.
את הסיפור תיעד חוקר הפולקלור והסופר ש. אנ-סקי שנסע במזרח אירופה אחרי המלחמה. לדבריו הוא שמע את אותו הסיפור בנוסחאות שונות מפי חיילים רבים, שכולם סיפרו אותו כמעשה שהיה באמת. פעם אחת אף שמע אותו מחייל שסיפר את הסיפור על עצמו פעמיים, אך הפרטים היו שונים מאוד מפעם לפעם. מהשינויים הסיק אנ-סקי שאומנם לא מדובר במעשה שהיה, אך הוא סופר פעמים רבות מפני שביטא תחושות אמיתיות. אנ-סקי מתאר אותו כסיפור הנפוץ ביותר בקרב פליטים וחיילים יהודים בימים שאחרי מלחמת העולם.