הסיפור

ביום שבו התכנסו אנשי החבורה בפתח תקווה והחליטו כי ההתאגדות שלהם תיקרא 'הפועל הצעיר', שמח טורקניץ מאוד ואמר לבעל האכסניה: זלמן, סיום התורה, אי אפשר בלא “תיקון”. גיסין הביא קנקנים והתחיל למזוג, וטורקניץ עשה מעשה קונדס ומהל בכוס תה גדולה יין מתוק בקוניאק חריף. שלמה צמח שתה והתבסם ותיכף הכריז "נלך למרכז, אי אפשר לחגוג בבדידות!"
החבורה יצאה לתוך אפלת הלילה, ושלמה פוסע בראשה ושר “חושו, אחים, חושו” באווירה של שמחת תורה. בנים ובנות התכנסו משני צידי הרחוב לצעדה אל מרכז המושבה אך כשהגיעו השתתקו השרים ולא ידעו באיזה שיר לפצוח.
נזכר שלמה צמח בשמחת תורה של אשתקד בבית החסידים של אבא כשעוד לבש קפּוֹטה של משי. חלפה שנה תמימה והוא במרכזה של פתח תקווה ואין להם ניגונים ואין להם ריקודים. הרהר בליבו: אם באמת נותנים אנחנו תורה חדשה של אדם החי בעמלו, דרוש ניגון חדש ביום שמחתה של תורה זו.
פתאום עלתה לפניו דמותו של יהודי קטן אחד מבית החסידים של אבא, שבכל שנה היה רוקד ומזמר פסוק משלו בניגון משלו. תפס בכתפי חבריו מימינו ומשמאל ופצח בניגונו של אותו שוטה במילות הפסוק: וחי… וחי… וחי… וחי אחיך עמך!
אפילו מר שטמפפר, ראש ועד פּתח תקווה, עמד בחלון והסתכל כיצד רוקדים הבחורים והבחורות, והקהל קרא: תחי אגודת הפועלים הצעירים העברים בארץ ישראל!
אז ידע שלמה צמח: הינה ההמשך שקיווינו לו, הינה ההתעוררות הגדולה. וכך רקדו ושרו: וחי… וחי… וחי…אחיך עמך! וחוזר חלילה עד אפיסת הכוחות.

 

---

על הסיפור

אגודת 'הפועל הצעיר' נוסדה על ידי קומץ פועלים מבני העלייה השנייה כאגודה שדוגלת בכיבוש העבודה, הנחלת העברית ועזרה הדדית שביטוייה הקמת מוסדות סוציאליים כמו קופת חולים.
בקיץ 1905 נפגשים חברי פועלי ציון וצעירי ציון כדי להתאגד, אך הם חלוקים בשאלת היחס לתנועת הפועלים העולמית ומלחמת המעמדות. כעבור חודשיים, בחג הסוכות, החבורה שוב מתכנסת במושבה בפתח תקווה שהיא התיישבות של בני העלייה הראשונה. עם החתימה על הפרוגרמה המוסכמת על כולם, שוררת שמחה עצומה בקרב הקבוצה. הם מרגישים התעלות שדומה בעוצמתה לכתיבת ספר תורה. הם מרימים כוסית לחיים ויוצאים לרקוד ברחובות, ממש כמו בהכנסת ספר תורה וכמו בהקפות של שמחת תורה.
בדרכם בשדרה מצטרפים אליהם נערים ונערות, ותוך כדי הצעדה שרים כולם פזמון שמזוהה עם בני העלייה הראשונה: חושו אחים חושו. אולם משנגמרת השירה והם עומדים בכיכר, הם לא מצליחים לחשוב על שיר מתאים לגודל האירוע, שיר שילהיב את כולם להצטרף לריקוד ויבטא את ההתלהבות מן התורה החדשה שהיא הפרוגרמה של הפועל הצעיר.
שלמה צמח, שכבר שתה קצת קוניאק, נזכר פתאום בבית אבא ובריקודים בשמחת תורה. אלא שמקור ההשראה שרואה צמח בעיני רוחו אינו רב גדול אלא דווקא חסיד תמהוני ומעט דחוי שבכל שנה היה רוקד לבדו ושר ניגון לא מוכר. מילות הניגון של אותו חסיד לקוחות מספר ויקרא, מפסוק שעוסק בחוקים סוציאליים: "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו).
אותו ניגון שהביא צמח משולי החברה, זכה לאישור של מנהיגי הקהילה בפתח תקווה. ראש ועד פתח תקווה, יהושע שטמפפר האדוק, הביט מחלונו על החוגגים הצעירים שאליהם התנגד בדרך כלל, הוא לא מחה ואפילו האיר עליהם מאור ביתו. 'הפועל הצעיר' הפך ברבות הימים למפלגה מובילה ואף השתלבה במפלגת פועלי ארץ ישראל בראשותו של דוד בן גוריון.