שם רע לבעל שם טוב
מדוע לא הצליח ר' יצחק מדרוהוביץ' להירדם מיד כהרגלו, וכיצד הביא הדבר לפגישה הראשונה שלו עם הבעל שם טוב?
בכל לילה, בשעה שהיה רבי יצחק מדרוֹהוֹביץ' קורא קריאת שמע שעל המיטה ואומר "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" (תהלים לא ו), היה נרדם מיד.
אם אירע, ואמר את הפסוק ולא נרדם, ידע כי עשה איזה חטא, ובשל כך אין רוצים לקבל את נשמתו בשמים עד שיעשה תשובה.
פעם אחת אירע לו כך, ובדק ר' יצחק ולא מצא בעצמו שום חטא. עד שנזכר, שישב במסיבת לצים שעשו ליצנות וצחוק מן הבעש"ט, והוא ישב ביניהם ולא מחה כנגדם.
מיד עמד ממיטתו וציווה לעגלון שלו שיקשור את הסוסים, ובלי שהיות נסע אל מז'יבוז' לבקש את מחילתו של הבעש"ט.
מעולם לא ראו ר' יצחק והבעש"ט זה את זה, ובמז'יבוז' לא הכיר איש את ר' יצחק.
בשעת תפילת השחרית הלך ר' יצחק אל בית מדרשו של הבעש"ט, ועמד להתפלל באחת מפינות החדר.
באותו היום הוציאו ספר תורה לקרוא בו. והנה, אף שלא נפגשו מעולם, קרא הבעש"ט לר' יצחק לעלות לתורה. וכך קרא: "יעמוד מָרָן, מורנו ורבנו ר' יצחק בן ר' יוסף."
אחר כך, כשבירכו זה את זה בברכת "שלום עליכם" אמר לו הבעש"ט:
"שלום עליכם מורי ורבי. אתה התלוצצת עליי – 'הבעל שם טוב' – ונסעת דרך כה רבה. ובכן, הבעל שם טוב מוחל לך בלב שלם."
הסיפור מתאר כיצד ידע הבעש"ט בכוחותיו הנסתרים את מה שאירע לר' יצחק מדרוֹהוֹביץ', אף שלא פגש בו מעולם. בכוח ידיעתו המופלאה ידע הבעש"ט גם את שמו המלא ואת שם אביו, ולבסוף אף מחל לו, עוד לפני שפצה את פיו.
ביחסו של הבעש"ט אל ר' יצחק לא ניכר שום כעס. במקום זה, הבעש"ט מתייחס אל האורח בכבוד רב. הוא מכנה את עצמו "הבעש"ט", ככל הנראה באירוניה דקה, המאפשרת ידידות וקִרבה עם האורח.
סיפור זה סופר על ידי אדמו"ר חסידי, רבי יחיאל יהודה ספרין מקוֹמַרנה, ובא לתאר את השפעתה השלילית של אמירת לשון הרע, ועד כמה אמירה כזאת יכולה להגיע רחוק ולהתפשט במהירות. כך מסביר המספר כיצד ידע הבעש"ט על הדברים שנאמרו עליו במקום מרוחק, ובלשונו: "ראה כמה הגיעה תנועה של לשון הרע!"
בניגוד ללשון הרע שנאמרה עליו, הבעש"ט עצמו מפרסם ברבים דווקא את מעלותיו ואת מעמדו הרם של ר' יצחק.
