הסיפור

בשנת 1845 ביקר הרב יהודה שמואל אשכנזי מליוורנו באי ג'רבה, ומייד עם הגיעו ביקש לשוחח עם הרבנים המקומיים. הוא ניגש לאחד היהודים בנמל ושאל "מיהו הרב במקום?" והאיש השיב לו "רבי יוסף הכהן". המשיך האורח ושאל "והיכן אוכל לפגוש את הרב יוסף הכהן?" השיב לו היהודי "חפש אותו בחנות הצורפות שלו שנמצאת בשוק".
הלך הרב אשכנזי לרב הכהן, הציג את עצמו והם שוחחו בדברי תורה. השיחה הייתה ערה והם ציטטו בדבריהם מספרי ראשונים ואחרונים כיאה לשני תלמידי חכמים גדולים. במהלך השיחה אף סיפר הרב אשכנזי על הספרים שכתב 'בית עובד' ו'בית מנוחה'.
לבסוף שאל הרב אשכנזי "האם זהו כבודה של תורה שתלמיד חכם כמוך יעבוד בחנות?!" השיב לו הרב הכהן "וכי אנו רוצים ליהנות מכתרה של תורה?! זמן לעבודה וזמן למנוחה".
התשובה לא מצאה חן בעיני האורח כלל, אך בשבת התרחש מהפך. בבית שבו התארח הרב אשכנזי היה חולה, ועלתה שאלה לגבי האם טיפול מסוים מותר בשבת. המארחים שאלו את הרב אשכנזי אולם הוא שכח מה ההלכה אומרת במקרה זה. הדבר הטריד אותו מאוד, שכן הוא שימש ברבנות לאורך שנים רבות ולא אירע לו כדבר הזה, ואף שאימץ את זיכרונו לא הצליח לזכור מה ההלכה במקרה הנדון.
ראו המארחים שהאורח אינו יודע מה הדין, הזדרזו ושלחו משלחת אל הרב יוסף הכהן. לאחר זמן חזרו השליחים עם תשובה מפורטת כיצד עליהם לנהוג, ובפיהם היה גם מסר לאורח: "אמרו לרב אשכנזי שלא לחינם שכח את סימן שכ"ח" (מספר הסעיף בספר ההלכה 'שולחן ערוך' העוסק בהלכות חולה בשבת).

---

על הסיפור

סיפורנו מציב עימות בין שני רבנים. הרב יוסף הכהן שהיה תלמיד חכם ופוסק הלכה בג'רבה, והאורח הרב אשכנזי, יליד טבריה, שהיה גם הוא תלמיד חכם ואף כתב ספרים וכיהן כרב בליוורנו שבאיטליה.
הרב אשכנזי תמה מדוע חברו מבזבז את זמנו בעבודת הצורפות ולא מקדיש את כל זמנו ללימוד התורה, ואילו הרב הכהן מציג עמדה שלפיה חשוב שרבנים יתפרנסו ממלאכתם ולא מהרבנות. בכך הוא מבטא גישה נפוצה בארצות הספרדים שבלטה מאוד בג'רבה ובתימן. גישה זו ביקשה להקפיד לממש דבריו של רבן גמליאל במשנה: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן (אבות, ב, ב).
מפתיחת הסיפור אנו למדים שמי שמחפש את הרב בג'רבה צריך ללכת לחנותו, שכן פרנסתו אינה מוטלת על הציבור. בפגישה בין השניים בחנות הרב אשכנזי מציג את עצמו ומתגאה בספרו 'בית עובד' העוסק בתפילות (המכוּנות עבודה שבלב) ובהלכות בימי החול, ובספרו 'בית מנוחה' העוסק בתפילות ובהלכות יום השבת. כאשר מתגלע בין השניים ויכוח על מקומה של העבודה בחיי תלמידי החכמים, משיב לו הרב הכהן בשנינות באמצעות פרפרזה על שמות ספריו המורים על האיזון הנכון בחיים: זמן לעבודה וזמן למנוחה.
בסיום הסיפור גובר לימודו של הרב הכהן שאינו שוכח את תלמודו, על לימודו של הרב אשכנזי שנשתכחה ממנו ההלכה, ובכך הוא כמו מוכיח את צדקתו במחלוקת הקודמת ביניהם. גם כאן הוא עונה לעמיתו בשנינות: הסעיף בשולחן ערוך העוסק בדיני חולה בשבת הוא שכ"ח (328).