שאיפות גדולות
רבים חששו שנשים ילמדו תורה בצורה שאינה ראויה, אך פרחה ששון חוששת יותר מבּורוּת
פרחה (פלורה) ששון, הייתה אשת עסקים ופילנטרופית, אך גם תלמידת חכמים ויודעת ספר שהעמיקה בספרות התלמוד וההלכה. כשנשאלה מה דעתה הויכוח שהתחולל על לימוד תורה לנשים בתקופתה השיבה: "אני יותר מודאגת ממה שהנשים אינן לומדות מאשר ממה שהן לומדות"
פרחה (פלורה) ששון שחיה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הייתה אשה יוצאת דופן: מעבר להיותה אשת עסקים מצליחה, דבר חריג בזמנה, היא הייתה גם פעילת ציבור בולטת בעולם היהודי. אך מפתיע מכל הוא עיסוקה הנרחב בתורה: היא כתבה מאמרים תורניים, ואף התכתבה עם גדולי תורה. ייחודיותה של פרחה ששון בולטת על רקע הזמן שבו חיה: לאורך ההיסטוריה היהודית נשים מעטות מאוד למדו תורה, ורק בתחילת המאה העשרים החלו לצוץ ניצנים של לימוד תורה ממוסד ומסודר לנשים. כך למשל, הרבנית שרה שנירר הקימה ב-1918 את תנועת "בית יעקב" שכללה בתי ספר לבנות חרדיות, וזכתה ליחס מעורב מהקהילה על יוזמה זו.
בדבריה השנונים הביעה פרחה ששון את חששה מן העובדה שישנם תחומים בלימוד התורה שלנשים אין בהן דריסת רגל. פרחה, שהכירה את התורה על כל חלקיה, הבינה היטב שבורות משמע אינה רק חוסר ידע; היא מרחיקה את הנשים מן המגע עם התורה ומתחושת השותפות בה.
