הסיפור

פעם אחת בא רבי פנחס מקוריץ אל בית המדרש וראה את החסידים יושבים יחד. שאל אותם הרבי: "במה אתם עוסקים?"
פחד גדול נפל על החסידים ולבסוף הודו ואמרו: "אנחנו דואגים מן היצר הרע, שהוא רודף אחרינו."
– "בהמות!" גער בהם הרבי, "הוא רודף אחריכם? הלוא אתם רצים אחריו." אחר כך הוסיף ואמר: "אבל אחריי הוא אכן רודף, שאני בורח מפניו."
אחר כך בא אחד החסידים לפניו ושאל כיצד להימלט מן היצר הרע. "לא טוב הדבר שאנחנו נסים מפניו, והוא רודף אחרינו," אמר ר' פנחס, "אבל אתן לך עצה – למד את הספר 'תולדות יעקב יוסף'. ספר זה הוא תורה מגן עדן, ואם תלמד אותו יעזור לך השם שתינצל מן היצר הרע."

---

על הסיפור

לפי דברי הרבי, טעות היא לחשוב שאנחנו "נרדפים" על ידי היצר הרע ועל ידי החולשות שלנו. בדרך כלל אנחנו "רודפים" אחריהם. ובמילים אחרות – האדם מתמסר מרצונו לחולשותיו, ולא עושה מספיק כדי להימנע מכך. לפי גישתו של הרבי, היצר אינו "רודף" בדרך כלל, ולכן קל יהיה לחסידים להתמודד אתו אם באמת ירצו בכך.
למרות הגערה הבוטה שהטיח בהם הרבי, בהמשך דבריו הוא מודה שהוא עצמו אינו חף מן היצר הרע. היצר הרע רודף אחריו דווקא משום שהוא בורח ממנו. הדבר מזכיר את מה שנאמר בתלמוד כי "כל המחזר על הגדולה (הכבוד) – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" (תלמוד בבלי, עירובין, דף יג עמוד ב). ואם כך, הרי שבדבריו של הרבי נמצא רעיון כפול – מצד אחד, בדרך כלל קל להתמודד עם היצר הרע בכך שמפסיקים "לרדוף אחריו" ולשתף אתו פעולה. מצד אחר, דווקא כשבורחים ממנו – קשה להיפטר ממנו.
בסוף הסיפור הרבי מציע עצה להתמודדות – ללמוד את הספר "תולדות יעקב יוסף", ספר החסידות הראשון שיצא לאור, ומכיל רבות מאמרותיו של הבעל שם טוב. ייתכן והרבי מציע בכך כי דווקא העיסוק בשאלת היצר והבריחה ממנו אינו מועיל, ועדיף לשקוע בלימוד ולגרום בכך לתאוות להיעלם מאליהן. הסבר נוסף יכול להיות כי הרבי רומז בכך לתורת החסידות בכלל, שיכולה לסייע לאדם לשפר את התמודדותו עם חולשותיו ויצרו הרע.