רבנים כמו ארבה
הבעש"ט מתנבא ומתאר את המצב שיהיה בדורות הבאים - אדמו"רים ורבנים רבים כמו ארבה, והם אלו שיעכבו את הגאולה.
פעם אחת נסע הבעל שם טוב בדרכים, ונכנס אל היער להתפלל תפילת מנחה. ראו התלמידים את הבעש"ט שהוא מכה את ראשו בעץ וצועק בקולות משונים ובוכה בכי רב. נבהלו התלמידים ושאלו אותו מה זה ועל מה זה.
אמר להם הבעש"ט: "ראיתי ברוח הקודש את הדורות שיבואו לפני בוא המשיח. וראיתי שיהיו אז אדמו"רים ורבנים כארבה לרוב, והם יעכבו את הגאולה."
הדימוי "ארבה" מבטא גם את הכמות הרבה של אדמו"רים ורבנים, וגם את קטנוּת אישיותם של האדמו"רים והרבנים שראה הבעש"ט. המילה ארבה דומה כמובן גם למילה "הרבה" וגם למילה "רבי", שבה מכנים חסידים את האדמו"ר.
הנבואה העצובה של הבעש"ט מתארת למעשה את הפיכת החסידות לתנועה שיש בה פיצולים רבים מאוד, ולכל קבוצה ותת קבוצה יש רבי. הריבוי אינו בהכרח מעיד על הצלחה, ופעמים רבות הוא מעיד על ההפך – ירידה ברמת ההנהגה, חוסר חידוש ורעננות ומאבקי כוח בין הקבוצות. הבעש"ט, הנמצא עם חבורתו הקטנה ביער, מבכה את התמסדות התנועה החסידית והפיצול שבא בעקבותיה, ורואה בכך עיכוב של הגאולה.
מעבר לתיאור של התנועה החסידית עשוי תיאור זה להתאים לתהליך ההתמסדות והפיצול שעוברת כל תנועה, שבתחילת דרכה הייתה קטנה, מגובשת ורעננה.
