הסיפור

מפני מה זכה רבי אורי מסטרֵליסק לכינוי "השרף"? מפני מעשה שהיה:
בכפר אחד סמוך לסטרליסק חי חסיד זקן ושמו אַייזיק שהיה נוסע מדי שנה בראש השנה אל רבו, החוזה מלובלין. לימים, כאשר התפרסם שמו של ר' אורי מסטרֵליסק בעולם החל אייזיק לנסוע תחילה אל ר' אורי בראש חודש אלול, ואחר כך המשיך אל רבו ללובלין.
ר' אורי היה נוהג כל ערב להתבונן באנשים הבאים אליו לבית הכנסת, והיה חוזר והולך ביניהם, "רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד).
מרוב אהבתו לרבי אורי, לא הסיר אייזיק את עיניו מן הרבי, "כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים" (בראשית לג, י). והנה, נדמה היה לאייזיק כי פניו של רבו פונות אליו פנים ואחור, וגם כשעבר רבו והלך הלאה, עדיין נדמה היה לו שרואה את צורתו ותמונת פניו מאחור ומלפנים.
הוא חשש לשאול את ר' אורי על הדבר, אך החליט כי כשיגיע אל לובלין ישאל את החוזה על הדבר.
אבל, כשהגיע אל רבו להיות עמו בראש השנה שכח את המראה שראה אצל ר' אורי, ולא שאל את החוזה על הדבר. כך נשאר אייזיק בבית החוזה עד לאחר חג הסוכות. בתום החג בא להיפרד מרבו ולשוב אל ביתו. כאשר נכנס אל החוזה לקבל את ברכתו, אמר לו החוזה: "הלוא ביתך קרוב לסטרליסק. כשתגיע לביתך היכנס בבקשה לשם ואמור לרבי אורי שאני יודע כי יש לו שני פנים." הזדעזע אייזיק ואמר לו: "רבי! אני בעצמי ראיתי זאת, ובכוונתי היה לספר לך."
"יודע אני," אמר לו החוזה. "היכנס אליו ומסור לו את דברי."
כאשר הגיע אייזיק לסטרליסק קיים את שליחותו ומסר לו את הדברים שאמר החוזה. ענה לו ר' אורי: "לא נכון הדבר. הלוא ארבעה פנים יש לי ולא שניים. כפי שנאמר על ה'ש‎‎‏‎רפים', המלאכים – 'וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת' (יחזקאל א, ו)."
בשל כך קראו לו "השרף".

---

על הסיפור

החסיד המגיע לבית הכנסת של ר' אורי מסטרליסק מוקסם ממראהו: הוא נראה כמלאך בעל פנים רבות, כמו בפסוק על ארבע הפנים של המלאכים שרואה יחזקאל. הפנים הרבות של ר' אורי, כמו בתיאור של המלאכים שבספר יחזקאל, פונות ומתבוננות תמיד לכל כיוון.
המסר הכללי של הסיפור עוסק כמובן בקדושתו הרבה של ר' אורי, ששווה לקדושתם של מלאכים. ואולם נראה כי בסיפור נמצאים מסרים נוספים – בגלל ריבוי הפנים שלו, ר' אורי תמיד "מתבונן" ומביט. תכונה זו מבטאת אולי את תשומת הלב, הפנייה אל האחֵר והרצון להיות במצב של "פנים אל פנים".
תכונה נוספת המשתקפת בדימוי שבסיפור היא שלרבי אורי יש "הרבה פנים", כלומר – צדדים שונים ורבים באישיותו. הפנים אינן רק דבר אחד, סטטי, קבוע ומוכר, אלא הן משתנות תמיד ויש בהן ריבוי של צורות ו"כיוונים". ובהכללה – בכל אדם יש משהו פלאי וצדדים רבים ושונים.