הסיפור

בכל שבע שנים, כאשר התקרבה שנת השמיטה, התעורר פולמוס נרחב סביב "היתר המכירה" – היתר המאפשר לחקלאים יהודים למכור את יבולם בשנת השמיטה. המחנות היריבים ניסו לצרף אליהם את גדולי הרבנים כדי שיביעו גם את דעתם לחיוב או לשלילה.
אל הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי לישראל, הגיע שליח ממחנה המתנגדים להיתר המכירה, כדי לשכנעו לצרף את קולו למאבק בהיתר, שלפי דרכם של המתנגדים מחלל את קדושתה של השנה השביעית. השליח טען שרבנים רבים מתנגדים ל"היתר המכירה", וסוברים ששומרי תורה ומצוות חייבים לקנות בשנת השמיטה פירות וירקות שגדלו בחוץ לארץ.
שאל הרב עובדיה את השליח: "אם הכול יקנו יבול מחו"ל, כיצד יתפרנסו החקלאים היהודים בארץ ישראל?"
השליח השיב: "אין לנו אחריות על חקלאים שאינם מקיימים מצוות."
גער הרב הרב עובדיה יוסף בשליח: "אתם מבקשים רק להציל את נפשכם, ומתחמקים מהאחריות על החקלאים. אתם דואגים רק ל"רבי ישראל"; לא אצטרף אליכם כיוון שאני דואג לכלל ישראל!"

---

על הסיפור

התורה קובעת שבשנת השמיטה (השנה השביעית במחזור 7 שנים) אין לעבד את השדות, והכול רשאים לאכול מן היבול. בחברה תעשייתית ומודרנית מימושו של רעיון נפלא זה מורכב ביותר, וחכמי ההלכה מצאו כמה פתרונות כדי לסייע לחקלאים, וביניהם "היתר המכירה". פתרון זה כולל מכירת הקרקע לנוכרי למשך שנה, דבר המאפשר לחקלאים לעבד את שדותיהם ולמכור את יבולם גם בשנה השביעית. "היתר המכירה" שנוי במחלוקת מאז יהודים חזרו להיות חקלאים בארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ועד ימינו אנו.
הרב עובדיה יוסף עמד בשנים האחרונות בראש מחנה המצדדים ב"היתר המכירה". הוא טען שגישתם של הרבנים האוסרים, המחמירים בדיני שמיטה, פוגעת בפרנסתם של חקלאים רבים. מתוך אחריות חברתית פסק הרב עובדיה יוסף שמותר להשתמש ב"היתר המכירה", שאף שאינו פתרון מושלם, הוא הפתרון היחיד לכלל החקלאים בארץ.
בתשובתו השנונה לשליח שבא לביתו, מחדד הרב עובדיה את ההבדל בהבחנה בינו לבינם – המתנגדים ל"היתר המכירה"; בעוד הם דואגים לציבור מסוים של שומרי הלכה ("רבי ישראל") הוא מבקש לדאוג לכל הציבור – ל"כלל ישראל".

בזווית אישית

הזיכרון הגדול ביותר שלי מסבא הוא אדם יושב ליד שלחן מוקף בספרים וסביבו פתוחים כמה מהם עט בידו והוא כותב חידושי תורה.
סבתא אמרה לי בשיחתנו האחרונה לפני שנפטרה "מה שלא נכנס דרך העיניים בקריאה, ודרך האוזניים בשמיע,ה נכנס דרך היד בכתיבה.. אם ברצונך לזכור כמו סבא – כתוב".
סבא ישב שעות על גבי שעות מידי יום ועסק באהבתו הגדולה – לימוד התורה.
בכל עת ובכל זמן.
ימים ולילות.
כך גדל והפך למה שהדור כולו נחשף אליו כ"מרן".
דווקא מתוך גדלות זו הבין סבא את קשיי הדור ואתגרי התקופה.
בידענות מופלגת וחדשנות שמרנית ידע להוביל את הדור בצוק העיתים ובזמנים קשים.
לא חכמה לאסור הכל וכל אחד יכול להיות רב בשיטה זו.
החכמה היא להקל מבלי לפרוץ את החומות.

גדולות זו גרמה לרבים ללכת לאורו ובדרכו.

היו לו גם מתנגדים ואלו לחמו בו בכל הכח.
היו אף ששרפו את ספריו!
אך הוא האמין וידע כבר מגיל צעיר שהילד, בנו של בעל המכולת ואחיהם של לוחמי המחתרות, בקי בתורה ויש לו את הכתפיים הרחבות לפסוק בכל התחומים.
מהתחת עגונות ועד כשרות המאכלים.
ממכירת חמץ ועד היתר מכירה.
הוא שאף להיות גדול בתורה – והצליח.
שאיפותיו בואו בין השאר בכרטיס "שנה טובה" ששלח לחברו בהיותו ילד, שם צייר בכשרון רב את דמותו של הרב הראשי הראשון לציון חכם יעקב מאיר זצ"ל.
קשה לתאר את העולם ללא פסיקותיו ומי יודע היכן הייתה יהדות ספרד בלעדיו.