
רבי יהושע וזקני אתונה
רבי יהושע מתערב עם קיסר שהוא חכם יותר מהזקנים החכמים של אתונה, ומצליח להערים עליהם ולהביא אותם איתו לארץ ישראל
שאל קיסר את רבי יהושע בן חנניה: כמה זמן נמשך היריון של נחש?
אמר לו רבי יהושע: שבע שנים.
אמר קיסר: והרי זקני אתונה זיווגו נחשים והולידו לאחר שלוש שנים?
אמר רבי יהושע: הללו כבר היו מעוברות ארבע שנים.
אמר קיסר: והרי הזדווגו?
אמר רבי יהושע: כמו בני האדם, אף הם מזדווגים גם להנאתם ולא רק לצורכי רבייה.
אמר קיסר: כיצד יכול אתה לומר דברים שונים מזקני אתונה, והלא חכמים הם!
אמר לו רבי יהושע: אנו, חכמי ישראל, חכמים מהם.
השיב קיסר ואמר: אם חכם אתה מהם, לך ונצח אותם בוויכוח והביאם לכאן.
אמר לו רבי יהושע: כמה הם?
אמר קיסר: שישים אנשים.
אמר לו רבי יהושע: בנה לי ספינה שיש בה שישים חדרים ובכל חדר שישים כורסאות.
בנה לו הקיסר ספינה כבקשתו והפליג רבי יהושע לשם.
כשהגיע לאתונה ראה בית מטבחיים והיה השוחט יושב ופושט עור בהמה.
שאלו רבי יהושע: ראשך למכירה?
אמר לו: כן
אמר לו: בכמה?
ענה האיש: בחצי זוז.
נתן לו רבי יהושע חצי זוז והאיש נתן לו את ראש הבהמה.
אמר רבי יהושע: אני את ראש הבהמה אמרתי? את ראשך קניתי!
נבהל האיש, ורבי יהושע אמר לו: אם רצונך שאוותר על העסקה, לך הראה לי את פתח בית חכמי אתונה.
אמר לו האיש: חושש אני, שכן כל מי שמראה את הפתח הם הורגים אותו.
אמר לו רבי יהושע: קח איתך חבילת קנים, וכאשר תגיע ליד הפתח העמד אותה כמי שמתכוון לנוח ממשאו. וכך עשה.
הלך רבי יהושע לצד פתח בית אתונה ומצא שם שומרים מבפנים ושומרים מבחוץ. ואם היו הממונים על הבית רואים על הסף טביעת רגל שפונה פנימה – היו הורגים את השומרים שבחוץ מחשש לבוגד ביניהם, ואם היו רואים טביעת רגל שפונה החוצה – היו הורגים את השומרים שבפנים. הותיר רבי יהושע טביעת רגל החוצה והתחבא. משראו הממונים את הסימן, הרגו את השומרים שבפנים הבית. חזר רבי יהושע והפך את סנדלו והותיר טביעת רגל שפונה פנימה והתחבא. משראו את הטביעה הרגו הממונים את כל שאר השומרים, ויכול היה להיכנס לבית חכמי אתונה.
כשנכנס לבית ראה את כל החכמים יושבים שם. הצעירים מביניהם יושבים מלמעלה, במקום המכובד יותר, והזקנים – למטה. אמר בליבו: אם מקדים אני שלום לחשובים, לאלה שלמעלה, יהרגו אותי הזקנים באומרם שהם קודמים מפאת גילם. פנה ואמר לכולם יחד: שלום לכם!
אמרו לו: מה אתה עושה כאן?
אמר להם רבי יהושע: אני חכם מחכמי יהודה, ורוצה אני ללמוד חוכמה מכם.
השיבו לו: אם כך, נשאל אותך שאלות ונראה אם אתה ראוי ללמוד מאיתנו.
אמר רבי יהושע: מסכים אני, ואם תנצחו אתם אותי בשאלות – עשו בי מה שתרצו, ואם אני מנצח אתכם – תאכלו עימי בספינתי.
הסכימו והחלו לשאול אותו שאלות.
אמרו לו: אדם שרוצה לשאת אישה ומשפחתה לא מסכימה, מה הוא סבור שייקח אישה ממשפחה מיוחסת יותר?
נטל רבי יהושע יתד וניסה לנעצה בקיר ולא הצליח, מצא מקום גבוה יותר עם חור בו ונעץ את היתד שם. אמר: כך גם עם האישה, אולי זה מזלו והיא המיועדת לו.
עוד שאלוהו: אדם שמלווה למישהו שלא מחזיר את חובו והוא נאלץ לקחת מרכושו הממושכן, מדוע הוא ממשיך להלוות לאחרים?
אמר להם: אדם הולך לאגם וחותך בתחילה ערימת קנים ולא מצליח לשאת אותה, הוא ממשיך לקצור עד שיזדמן לו מי שיעזור לו. כך האיש ממשיך להלוות ומקווה שיזדמן לו לווה ראוי.
אמרו לו: אמור לנו דברי שטות.
אמר להם: פרדה אחת ילדה ועל הוולד היה תלוי פתק שכתוב בו שחייבים אתם לאבא מאה אלף זוזים.
אמרו לו: וכי פרדה יולדת?
אמר להם: והרי אלה דברי שטות.
אמרו לו: מלח שהסריח, במה מולחים אותו?
אמר להם: בשליה של פרדה.
אמרו לו: וכי לפרדה יש שליה?
השיב: ומלח האם מסריח?
אמרו לו: בנה לנו בניין באוויר.
אמר רבי יהושע שם משמות אלוהים הקדושים ונתלה בין שמיים וארץ. אמר להם: העלו אליי לכאן טיט ולבנים ואני אבנה.
שאלו אותו: היכן הוא אמצעו של עולם?
זקף רבי יהושע את אצבעו והצביע על מקום ואמר להם: כאן הוא.
אמרו לו: ומי יאמר שכך הוא?
ענה: הביאו סרט מידה ומדדו.
אמרו לו: בור מים יש לנו בשדה, הכנס אותו לעיר.
ענה להם: שזרו לי חבלים של סובין ואכניסנו באמצעותם.
אמרו לו: יש לנו אבני ריחיים שבורות, תפור אותן.
אמר להם: הכינו לי מן האבן חוטים ואתפרן.
אמרו לו: שדה של סכינים, במה קוצרים אותן?
אמר להם: בקרן של חמור.
אמרו לו: וכי לחמור יש קרן?
אמר להם: וכי יש שדה של סכינים?
הביאו לו שתי ביצים ושאלוהו: איזו מהן של תרנגולת שחורה ואיזו של תרנגולת לבנה?
הביא להם רבי יהושע שתי גבינות ושאל: איזו של עז שחורה ואיזו של עז לבנה?
שאלו אותו: אפרוח שמת בביצה, מהיכן יוצאת רוחו?
ענה: מהיכן שנכנסה, משם היא יוצאת.
אמרו לו: הראה לנו חפץ שאינו שווה את נזקו.
אמר להם: הביאו לי מחצלת. הביאו לו מחצלת מגולגלת, פרש אותה ולא הצליחה לעבור כך בפתח. אמר: הביאו לי מעדרים והרסו את הפתח, ותעבור המחצלת. וזהו חפץ שאינו שווה את נזקו.
לאחר שענה על כל חידותיהם וניצחם, הביא אותם רבי יהושע לספינה כפי שסיכם איתם מראש.
הכניס כל אחד ואחד לחדר נפרד, וכאשר ראה כל אחד מהם שישים כורסאות אמר בליבו: כל חבריי יבואו לכאן אף הם, וישב והמתין, ולא חששו שמא תפליג הספינה.
אמר רבי יהושע לספן: התר את ספינתך מהמעגן והפלג.
ובינתיים לקח עימו רבי יהושע עפר מאדמת יוון, וכאשר הגיעו בים למקום שנקרא "בית הבליעה", מקום שהמים שבו בולעים כל מים שמגיעים לשם, מילא כד מן המים ששם.
כאשר הגיעו, הביא אותם לפני קיסר.
ראה אותם קיסר שהם שפופים ומעונים, אמר לרבי יהושע: אלה אינם חכמי אתונה!
לקח רבי יהושע מאדמת העיר שהביא איתו וזרק עליהם, ומייד חזרה אליהם רוחם והחלו להחציף פניהם בפני המלך.
אמר הקיסר לרבי יהושע: קח ועשה איתם מה שתחפוץ.
הביא רבי יהושע את המים שדלה מבית הבליעה ושפך אותם בכלי. אמר לזקני אתונה: מלאו כלי זה במים ולכו לדרככם.
החלו הזקנים למלא את הכלי במים וכל פעם נבלעו המים, וכך המשיכו למלא עוד ועוד עד שכלו כוחותיהם והיו הולכים וכלים.
גיבור הסיפור, ואולי גם מחבריו, חיו בעולם שבו האימפריה הדומיננטית הייתה האימפריה הרומית ולא היוונית, אלא שהרומאים העריכו מאוד את חוכמת היוונים. סיפור ההרפתקאות הזה, המלא גוזמאות ומוזרויות, מנסה להוכיח לקיסר את עדיפות חכמי היהודים על פני חכמי יוון.
בעימות בין רבי יהושע לבין זקני אתונה, הנוכרים הם אלה שמובילים את הדיון. הם שואלים שאלות וחדים חידות ורבי יהושע משיב: כשהם שואלים שאלות חסרות ערך שאין להן תשובה ומטרתן רק לבלבל, הוא עונה להם באותה מטבע בחידות מופרכות משלו.
בעוד שחוכמתם של היוונים מתבטאת בפלפולים תיאורטיים, הרי שכוחו של רבי יהושע ניכר בהטעיות והתחכמויות מתוכננות ונועזות שאינן מילוליות בלבד. התחבולות המעשיות שלו מפילות את חכמי אתונה בפח: הדרך המחוכמת שבה הוא פורץ לבית הזקנים, הכנת הספינה המטעה, לקיחת העפר מתוך מחשבה שזה מה שיגרום להם להחציף פנים למלך שייתן אותם בידיו, ושאיבת המים כדי להביסם. זקני אתונה נותרים חסרי אונים מול רבי יהושע, וכך מומחשת תבונתו של רבי יהושע וניצחונו מושלם.
ייתכן שהסיפור מנסה ליצור ניגוד בין החוכמה היוונית, אולי הכוונה לפילוסופיה של סוקרטס שמתרכזת בהעמדת שאלות תיאורטיות, לבין חוכמה יהודית שהיא מעשית יותר.