משל שתי הקומות
צדיק גדול שחוזר בשאלה ורשע גדול שחוזר בתשובה מתים באותו זמן - מי מהם יזכה בגן עדן בעולם הבא?
משל לשני בני אדם שהיה אחד מהן גר בעליית הגג והאחר היה גר בבית. האדם שגר בעליית הגג היה צדיק גמור שהרבה בצדקה ובתלמוד תורה, וזה שהיה גר בבית היה רשע גמור והיה זולל ושותה כל היום ועובר עבירות. יום אחד הרהר בליבו וחשב לעשות תשובה. ואמר לעצמו: עד מתי אלך בדרך רעה, הגיע הזמן שאעשה תשובה כדי שלא אגיע לגיהנום לאחר מותי. לכן טוב יהיה לעלות לשאול את הצדיק שגר בעליית הגג, והוא ידריך אותי בעבודת השם יתברך וכך אחזור בתשובה.
באותה שעה הרהר אותו צדיק בליבו, ואמר לעצמו: מה מועילה לי כל הצדקה שאני עושה, ומדוע אני מונע מעצמי את החיים הטובים ואת ההנאה? ארד לרשע הזה שגר בבית מתחתיי ואעשה כמעשיו, ואוכל עימו ואשתה, כי טובה היא דרכו מדרכי, לפי שהוא שמח ואני שרוי בצער.
היה הרשע עולה בסולם לעליית הגג אל הצדיק, כדי שיראה לו את הדרך אל הטוב, ונתקל בצדיק שבדיוק היה יורד בסולם למטה אל הבית, לעשות כמעשה הרשע. נשבר הסולם ושניהם ונפלו לארץ ומתו. הצדיק שהרהר לעשות עבירה ירש גיהנום, ואילו הרשע שהרהר לעשות תשובה ירש גן עדן.
מה חשוב יותר – עברו של האדם או רגע ההווה? ומה מכריע את דינו של אדם בעולם הבא? דרך החיים שבה נקט כל ימי חייו או רגע החזרה בתשובה? המשל מציע תשובה בלתי שגרתית לשאלה זו, ומתמקד בתודעה של האדם ברגע אחד – רגע לפני המוות. הצדיק שרצה לחזור בשאלה מחזיק מעין יתרה חיובית של צדקה, ולכן ניתן היה לחשוב שהוא במעמד עדיף על שכנו הרשע שחושב לחזור בתשובה אך בעברו יתרה שלילית של מעשים רעים. הגורל של שתי הדמויות הללו חושף שלא העבר מכריע את הכף אלא רגע ההווה. כך מודגשת עדיפותה של תודעת ההווה של האדם ותוכניתו לעתיד על פני עברו. למרות שהסיפור מקומם ואפילו אבסורדי, הוא מאפשר לקוראים להבין שעתידם מוטל בכף ידיהם – והם יכולים לשפר את מצבם לטובה אם רק יחזרו בתשובה ממש עכשיו – לא משנה מהו עברם כלל.
