קפרא על הסעודה
בר קפרא נפגע שלא הוזמן לסעודת הנישואים של בנו של רבי, ורבי מזמין אותו לסעודה אחרת. איך בר קפרא נוהג בסעודה זו?
רבי עשה סעודה לכבוד נישואי בנו שמעון. קרא לכל החכמים אך שכח להזמין את בר קפרא.
הלך בר קפרא וכתב על דלתות ביתו של רבי: "אחר שמחתו מוות, מה יתרון לשמחתו?"
ראה רבי את הכתובת ושאל: מיהו שלא קראנו לו לסעודה וכתב מילים אלה?
אמרו לו: בר קפרא, ששכחת לקרוא אותו לסעודה.
אמר רבי בליבו: לא מנומס להזמין את בר קפרא לבדו לסעודה.
הלך וערך סעודה נוספת וקרא לכל החכמים וגם לבר קפרא.
על כל תבשיל ותבשיל שהיו מביאים לפני האורחים, היה בר קפרא אומר שלוש מאות משלי שועלים. לא הספיקו האורחים לטעום מן האוכל לפני שהצטנן, והיו המלצרים מוציאים מפניהם את המאכלים בשלמותם.
אמר רבי לשמשו: מדוע התבשילים חוזרים שלמים למטבח?
אמר לו השמש: זקן אחד יושב שם ואומר על כל תבשיל ותבשיל משלים עד שהוא מתקרר ואין אוכלים ממנו.
הלך רבי אל בר קפרא ואמר לו: מה עשיתי לך שקלקלת את סעודתי?
אמר לו בר קפרא: וכי לסעודתך אני צריך? לא קלקלתי את סעודתך אלא משום שלא קראת לי עם חבריי.
בר קפרא נשכח ולא הוזמן לסעודת הנישואים שערך חברו רבי לבנו. התגובה שלו הייתה מעניינת מאוד: הוא כתב מעין גרפיטי על דלתות ביתו של רבי, שבו משפט שמזכיר בסגנונו את ספר קהלת.
מהכתובת משתמעת ביקורת על עצם עריכת סעודה מפוארת כזו (אם לאחר השמחה מגיע המוות, מה הטעם בלחגוג שמחות?). עם זאת, בהמשך בר קפרא מגיע לסעודה נוספת שרבי עורך במיוחד בשבילו, כך שנראה כי אין לו התנגדות עקרונית לסעודות, ואולי הוא מתנגד לסעודות רק כשהוא אינו מוזמן אליהן?
בר קפרא מסביר את ההיגיון במעשיו: מטרת הסעודה וחשיבותה אינן באוכל. הסיבה שכה נעלב מאי הזמנתו היא שהסעודה היא הזדמנות לשבת בצוותא ולשמוע ולהשמיע דברי חכמה, ואת זה הוא הפסיד. משפט מסכם זה מחזיר אותנו למשפט שנכתב על דלתות הבית: אם "אחר שמחתך – מוות", אם הסעודה שלך אינה כוללת דברים שאדם מותיר אחריו בעולם הזה – דברי תורה, משלים, סיפורים – מה יתרון לשמחתך? כל מה שהיה בה נעלם מייד בתום הסעודה.
