הסיפור

חולה אחד בא לפני היהודי הקדוש מפּשיסחָה כשהוא שבור ומר נפש. הרופאים התייאשו מלרפאו, וכבר הודיעו לו כי נותרו לו פחות משנים עשר חודשי חיים.
אמר לו היהודי הקדוש: "איני יכול לעזור לך, ובכל זאת אתן לך עצה – בעיר אחת נמצא צדיק גדול, שברכתו ברכה וקללתו קללה. בניו של אותו הצדיק מחזיקים חנות בעיר, שהם שוכרים מאדוני העיר. סע לשם ושכור את החנות מן האדון במקומם. כשיזמינו אותך לדין תורה על שפגעת בפרנסתם – אל תלך. כשתעשה כך, מן הסתם יקלל אותך אותו הצדיק בקללה השגורה בפיו – "שתחלה בקדחת לשנה אחת וארבעה שבועות." ומכיוון שדבריו של אותו צדיק מתקיימים תמיד, הרי שתחיה יותר משנים עשר חודשים, ויימצאו דבריהם של הרופאים שקר. "כשתסתיים אותה שנה," המשיך היהודי הקדוש ואמר, "חזור אליי ואז אקח אותך על שכמי."
אותו חולה עשה כעצתו של היהודי הקדוש. מיד כשהשיג את הקללה מפי הצדיק, השיב לבניו את החנותו, ואחר כך חי עוד כמה וכמה שנים.

---

על הסיפור

בסיפור שלפנינו הופכת קללה לברכה. באופן אבסורדי, הקללה מאריכה את חייו של חולה, שנותרו לו חודשי חיים ספורים. מדוע?
בפשטות, הסיפור עוסק בכך שיש צדיקים שברכתם וקללתם מתקיימות, עד כדי שינוי סדרי הטבע. וכך, אדם שעל פי הטבע עומד למות יכול לזכות שוב בחיים. על פי הסיפור, גזֵרותיהם של צדיקים אלה חזקות כל כך, שאפילו אם נאמרו "בטעות" או בשל מעשה מרמה, כמו בסיפור שלפנינו, הן מתקיימות ועומדות למרות הכול.
נוסף לכך, ייתכן שהסיפור עוסק באפשרות שקללה עשויה להביא לידי ברכה. לעתים מצבי חיים קשים, הנראים כ"קללה", עשויים להתגלות בעתיד כברכה.