הסיפור

בתפילת יום הכיפורים אומר החזן את המילים, שהיה הכוהן הגדול שבבית המקדש אומר בכניסתו אל קודש הקודשים – "שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפַרְנָסָה זֶה לָזֶה, וְלֹא לְעַם אַחֵר" (תלמוד בבלי, תענית, דף כד עמוד ב).
פעם אחת עמד רבי לוי יצחק בבית הכנסת בתפילת יום הכיפורים, וכשהגיע למילים אלו אמר בצעקה: "ומה רע אם יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפַרְנָסָה לְעַם אַחֵר? אם נניח יבוא קוזאק אל חנותו של יהודי ויקנה ממנו סחורה עבור כמה מאות רובל כסף – מה רע בכך?"
אחר כך אמר:
"אלא שמילים אלו אינן מתכוונות כלל לפרנסה ולממון, אלא לדין שדנים בו האדם. וכך הדבר – כאשר עומד האדם למשפט לאחר מותו ומוצאים שהוא חוטא, מיד מביאים את נשמתו של אדם אחר שחטא יותר ממנו, כדי שליד החוטא ייחשב צדיק.
וגם עבור נשמתו של החוטא השני מביאים נשמה אחרת שמצבה גרוע יותר, כדי ללמד גם עליו זכות. וכשמגיעים אל הרשע האחרון, אז מביאים את נפשו של אדם מ'עַם אַחֵר' כדי שייראה צדיק על ידו.
ובשל כך אנחנו מתפללים שלא נצטרך לא זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר, אלא נהיה צדיקים מצד עצמנו."

---

על הסיפור

דרשתו של ר' לוי יצחק נוגעת לשאלה עמוקה ויסודית על אודות התנהגות ראויה ומוסרית: האם האדם חפץ באמת לעשות את הדבר הנכון והטוב, או שכל רצונו הוא להיות טוב מן האחרים (או להיתפס כצדיק בעיני האחרים).
לדעתו של ר' לוי יצחק, אם אדם טוב רק בהשוואה לאלו שגרועים ממנו, אין בכך די. מי שמנחם את עצמו על מצבו המוסרי והרוחני הירוד בכך שיש גרועים ממנו, עלול לשכוח את האחריות שיש לו למצבו שלו.
הצבת הגוי כמי שמצבו ירוד מיהודי רשע עלולה להישמע צורמת לקורא המודרני. יש לזכור כי אמירות בדבר עליונותם של יהודים על אומות העולם מצויה בתרבות היהודית מימי קדם. הבדל זה בין יהודים לגויים מופיע בדרך כלל במקורות כהבדל מהותי, ולפעמים כעדות לקשר העמוק של העם היהודי עם הבורא. פעמים אחרות משמש הבדל זה כתיאור המצב הקיומי של היהודים לאורך דורות רבים – גם יהודי חוטא נתפס כ"שייך", ולכן מצבו טוב יותר מן הגוי, הזר.
בכל אופן, כוונתו של הרבי כאן היא להדגיש את הצו המוסרי הפנימי ואת השאיפה לתיקון, בלי להידרש להשוואות לאחרים.