הסיפור

פעם אחת הגיע לפשיסחה איש נכבד אחד שהיה עני, ורבי שמחה בונים נתן לו נדבה הגונה.
לפני שיצא מהעיר נפרד העני מהרבי והוא נתן לו שוב נדבה הגונה.
שאל אותו העני: "הרי כבר נתת לי נדבה, ולמה נתת שוב?"
ענה לו הרבי: "בפעם הראשונה נתתי לך משום שהתעוררה בי הרחמנות היהודית. בפעם השנייה נתתי לך כי השם יתברך ציווה לתת צדקה."

---

על הסיפור

במצוות רבות בתורה יש היגיון אנושי, וקולמוסים רבים נשתברו כדי לענות על השאלה האם מצווה היא ביטוי לרגש והיגיון אנושיים או שיש לקיים אותה מכיוון שכך ציווה אלוהים. ר' שמחה בונים מפשיסחה אינו מתלבט, הוא מזהה את ההבדל ונותן צדקה פעמיים. הנתינה הכפולה מאפשרת לו לראות כל אחת מההנמקות כשלעצמה: הרחמנות היא רחמנות אנושית, וההישמעות לצו האלוהי היא ציות פשוט לצו. כשהוא מקבל את ההבחנה בין הנימוקים השונים, הוא נותן לרחמנות ולמוסר האנושי שלו לפעול ללא הצדקה דתית, ולציווי האלוהי לדבר אליו ללא צורך בהנמקה מוסרית.