על פתח הלב
ר' יצחק מאיר אלתר מגוּר מלמד אותנו באמצעות משל שניתן להכניס דברים אל לב סגור, כמו שנכנסים לחדרו הסגור של הרבי
רבי יצחק מאיר אַלְתֶר מגוּר סיפר משל:
הרבי יושב בחדרו ודלתותיו סגורות, ומשרתו של הרב איננו מניח לאיש להיכנס. מה יעשה מי שרוצה להיכנס? יעמוד קרוב לפתח, וכשתיפתח הדלת יהיה הוא הראשון להיכנס.
כך אפשר להסביר גם למה כתוב "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶֽךָ" (דברים ו, ו). למה "על לבבך" ולא "בתוך לבבך"? בדרך כלל הלב סגור ולא קל להיכנס אליו. לכן העצה היא לשים את הדברים על הלב, וכך בזמן שייפתח הלב הם יהיו מוכנים להיכנס.
למה לחזור בכל יום על "שמע ישראל" ועל התפילות הקבועות? אם רוצים לזכור משהו, למה צריך לשנן אותו בכל יום? ההסבר שרבי יצחק מאיר אלתר מציע הוא שהלב סגור ולא בשליטתנו, ולכן לא תמיד אנחנו יכולים להתמסר, לאהוב או להתלהב כפי שהיינו רוצים. אבל קורה שהלב נפתח, איננו יודעים מתי זה יקרה ולא נותר לנו אלא לחכות לרגע הזה ולהיות מוכנים ולקוות. בניגוד לתפילה המכוונת כלפי האל, מתוארת כאן "קריאת שמע" כמכוונת כלפי האדם "שמע ישראל", האדם הוא מי שליבו סגור ולתשומת לבו אנחנו מחכים.
