עוף עני כשר
בעקבות אירוע שהתרחש בעולם העליון, למד רבי יצחק מקַאליב כי לפעמים טוב להכריע לטובתו של אדם עני ורעב, אף בלי לבדוק יותר מדי.
פעם אחת הביאו לפני רבי יצחק אַייזיק מקַלִיב עוף שנשחט, שכשרותו הייתה מוטלת בספק. ביקש הרב מאחד מתלמידיו לעיין ולהכריע בדבר, ואמר לו: "זכור כי מדובר בעוף שמיועד לארוחות השבת של אדם עני." לקח התלמיד את העוף בידו ואמר מיד: "כשר", בלי שום בדיקה ועיון.
שאלו רבו: "מדוע ענית בלי לבדוק?" ענה התלמיד: "בטוח הייתי מתוך דבריך, רבי, כי כשר הוא." אמר לו "יפה דנת, יפה פסקת."
אחר כך סיפר לו ר' יצחק אייזיק:
"פעם אחת הלך לעולמו צדיק מפורסם אחד, שהיה גם בעל צורה נעימה ובעל קול נאה, כראוי לחזן. כשהגיע אל העולם העליון, כיבדוהו לשמש כחזן בקבלת שבת. מיד נעשה רעש גדול בשמים, משום שאישה אחת באה והתלוננה עליו בפני בית דין של מעלה ואמרה: 'פעם אחת באתי אליו בערב שבת עם עוף שחוט שהיה לי ספק לגביו, והרב פסק שהוא טרף, ולא הטריח את עצמו לבדוק אם יש צד להתיר את העוף למרות הספק.' וקיבלו בבית דין של מעלה את דברי האשה ולא הניחו לו לשמש חזן בקבלת השבת."
"לכן," המשיך ר' יצחק אייזיק, "יפה עשית שהכשרת את העוף."
שאלת כשרותו של עוף שנשחט היא לכאורה טכנית-הלכתית, ועליה להיקבע על פי כללי החוק ההלכתי. הפוסק צריך להיות בקיא בכללי הפסיקה, באנטומיה של העוף ובהלכות השחיטה. ואולם הדרישה של ר' יצחק אייזיק אינה מסתפקת באלה, והוא מזכיר לתלמידו שעליו לזכור כי מדובר באוכל של אדם עני.
לעתים קל לפוסק הלכה להחמיר במצב של ספק. כאן דורש הרבי להכריע במצב של ספק גם על פי שיקול נוסף – הרחמים על העני. בצורה יוצאת דופן העוף מקבל "הכשר" אף בלי שבדקו אותו. מעשה זה מקבל חיזוק מן האירוע שהתרחש בשמים. מתברר כי גם אלוהים – שציווה את הלכות הכשרות – מעדיף להקל ולהתיר כאשר מדובר באדם עני.
באופן כללי עוסק הסיפור בכך שכאשר נדרשים לפסוק בעניין מסוים חשוב להבין את ההקשר האנושי והחברתי, ולא להחליט רק על פי הכללים והחוקים היבשים.
