הסיפור

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו מספר שערב פרוץ מלחמת ששת הימים היה המצב הביטחוני מתוח ומסוכן.

ל"ג בעומר הגיע, ומספר רבנים ביקשו לעלות, כמידי שנה, לציון של רשב"י במושב בר יוחאי שבגליל. אולם הפעם בקשתם נדחתה והצבא הודיע שעקב הסכנה הביטחונית החמורה, לא יהיה ניתן השנה לעלות לקברו.

הרבנים הצטערו מאוד על כך ותהו אם ניתן לשנות את ההוראה, אולם אז קרה דבר חריג. רשב"י התגלה בחלום לרבנים ואמר: "אל תבואו אלי השנה. אני לא נמצא בציון אלא בנגב עם החיילים. אני שם כדי לשמור עליהם ולכן לא תמצאו אותי השנה במירון." הרבנים קיבלו כעת את ההוראה בהבנה. 

שבוע לאחר מכן פרצה המלחמה וצה"ל הצליח במהלך מהיר שכלל התקפת פתע להכריע את צבאות ערב.

---

על הסיפור

המנהג לעלות לציון של רשב"י במירון בל"ג בעומר הוא בן מאות שנים. רבים מכל עדות ישראל נהגו לעלות, להתפלל ולרקוד בציון, וזהו כיום אחד האירועים הגדולים במדינת ישראל. האירוע כולל הבאת ספרי תורה, הדלקת משואות וריקודים, וכן תפילות על הציון, כלומר הקבר. האירוע מתמקד בדמותו המופלאה של רשב"י שעל פי המסורת העניק לנו את תורת הסוד.

יש המקפידים להגיע בכל שנה אל הציון בל"ג בעומר וכך היה גם בשנת תשכ"ח – 1967, כשקבוצת רבנים ביקשו לעלות לציון אולם הפעם הדבר נאסר מפני הסכנה הביטחונית. 

בבקשתם להגיע לציון, הרבנים מייצגים את השאיפה הרוחנית והזיקה למסורת ולמנהג – כמיהה שהם אינם מוותרים עליה בקלות. אולם בסופו של דבר הם מקבלים בהבנה את המצב בגלל החלום. 

החידוש הגדול של הסיפור הוא בשאלה היכן מצויה נשמתו של רשב"י. באופן פשוט הציון הוא המקום המקובל והטבעי, ולכן במשך דורות נהגו לעלות לשם. אולם רשב"י מתגלה בחלום ומלמדנו שהוא נמצא היכן שצריך אותו. ומכיוון שזוהי עת מלחמה הרי שהוא נמצא עם החיילים בשדה הקרב.

הסיפור מציג תמונה מהופכת של צורות מפגש, ומעלה על נס את החיילים. 

בעוד הרבנים מבקשים לבוא אל רשב"י – ללא הצלחה, הרי שרשב"י יוצא להיפגש עם החיילים במקומם, בשדה הקרב. ובעוד הם שואפים אל הסוד והזוהר שבראש ההר, הוא יורד אל המציאות ובא אל מחנות הצבא. כעת הם זקוקים לו מכל, והוא מגיע אליהם ומסייע להם במלחמה.

הסיפור אינו רואה סתירה בין הרוח לכח צבאי, אלא דוקא מחבר אותם לכח שלם יותר, המביא לניצחונות בשדה הקרב.