סול א-קוקוש מאר
"סול א-קוקוש מאר" - שיר רועים הונגרי, הפך להמנון חסידי של יהודי הונגריה. השיר מבטא את הגעגועים אל הגאולה, והוא מעיד על היכולת לאמץ ניגונים ומוטיבים מן הגויים.
רבי אייזיק מקאליב היה נוהג לטייל בין רועים ועובדי אדמה בהונגריה, ומהם אף למד כמה ניגונים ידועים. שיר רועים כזה הוא "סול א-קוקוש מאר" (קורא התרנגול), שרבי אייזיק היה שר בהתלהבות. את השיר הזה נוהגים לשיר עד היום בחצרות החסידים.
וכך היה שר ר' אייזיק:
"קורא התרנגול –
הנה הבוקר אור,
ביער ירוק, בשדה רחוק,
מחכה לי הציפור.
הו, מה יפית ציפור, כמה יפית מפז!
צהובת רגל, צהובת רגל, והמקור זהב!
חכי ציפור חכי
חכי עוד רגע קט
ברצות השם יתברך
אפגוש בך ואשמח!
מתי יקרה זה כבר?
'ייבנה המקדש,
עיר ציון תמלא!'
הו אז זה כבר יקרה…"
רבים מניגוני החסידים הושאלו והושפעו מזמרתם של שכניהם הגויים. את השיר הנודע הזה שמע הרבי מקאליב מאיכרים פשוטים בהונגריה, והוא ערך בו שינויים והוסיף לו תוכן יהודי העוסק בגלות וגאולה.
ניתן להניח כי הגעגועים המופיעים בשיר המקורי, המשתקפים במילים ובלחן, נגעו ללבו של הרבי. התרנגול המשוחח עם הציפור שבשיר מסמל כנראה את ההישארות על האדמה, ואת חוסר היכולת לפרוח ולעוף.
עבור הרבי זהו הרגש של יהודי הנמצא רחוק מארצו, בגלות.
אימוץ הניגונים מן הגויים מעיד על תפיסתם של החסידים כי ישנם רסיסים של קדושה הפזורים בכל המציאות, ולא רק בתוך התחום השמור לכך.
