סודותיו של רבי יחיאל מפריז
רבי יחיאל מפריז פוגש את המלך בנסיבות ייחודיות - המלך בא לברר האם החכם הוא מכשף? כשהרב מסביר את מקור כוחותיו הוא הופך ליועץ קרוב למלך - ושם העלילה מסתבכת.
רבי יחיאל מפריז היה חכם בקבלה מעשית, וסיפרו עליו שהיה בבית מדרשו נר של שמן שבער מערב שבת למשך כל השבוע – בלי שהיה בתוכו שמן בכלל. השמועה על הנר נודעה בקרב אנשי פריז והגיעה גם לאוזני מלך צרפת. שלח המלך את שליחיו לשאול את הרב על הנר הפלאי. אמר להם רבי יחיאל שאין לו נר כזה שלא יחשבוהו כיהיר או מכשף. לילה אחד גברה סקרנותו של המלך והוא יצא עם שריו אל ביתו של הרב.
כדי שלא יפריעו לו הגויים בעירו ללמוד תורה בלילות, התקין הרב מלכודת פלאית בכניסה לביתו. תקע מסמר באדמת הבית, וכאשר הכה בו בפטיש היה האורח הבלתי רצוי שוקע בבור שנפער בפתאומיות בפתח הבית ושוקע באדמה.
דפק המלך על דלתו של רבי יחיאל, ומייד הכה הרב בפטיש והמלך שקע לתוך בור. בשארית כוחותיו נקש המלך פעם שנייה על הדלת, ובתגובה דפק הרב על המסמר שנית – והמלך המשיך לשקוע, אולם המסמר ניתז ועף למרחקים ורבנו יחיאל הבין שלא אורח רגיל דופק בדלת אלא המלך בכבודו ובעצמו. ניגש הרב ופתח את הדלת, השתחווה לפני המלך וביקש את סליחתו. התחלחל המלך מפחד כי עד שהמסמר נחלץ הוא היה בתוך הקבר שנפער באדמה. המלך ושריו פחדו שמא תבלע אותם האדמה שוב וביקשו עזרה מהרב, והרב הכניס אותם לביתו, הושיב אותם ליד האש, נתן להם מיני מתיקה, ושבה אליהם רוחם.
אז שאל הרב את המלך: "מה אדוני מבקש בשעות האלה? האם לא ידעת שיש רוח אחת ששוכנת במעמקי הארץ שכל הקרב אליה היא מזיקה לו? אם לא הייתי יורד להצילך היית נבלע באדמה!" אמר המלך: "כבר נבלעתי באדמה ואשריך שהצלת אותי. ואני באתי אליך כי שמעתי שאתה חכם בחוכמת הכישוף וראיית הנולד, ועוד שמעתי כי יש לך נר שדולק לאורך זמן בלי שמן". השיב הרב: "אני אינני מכשף חס וחלילה, אבל אני חכם בחוכמת הטבע ויודע דברים שהשכל משיג". והראה לו את הנר הדולק בלי שמן, ועוד הראה לו שבתוך הנר היה חומר מאיר שדומה לשמן. ויתפלא מאוד המלך, והושיבו בחצרו ויהי לו ליועץ.
ויגדל רבנו יחיאל מפריז בעושר וכבוד ויקנאו בו השרים וילשינו עליו באוזני המלך, ואמרו לו שאם ייגע המלך בכוס היין של היהודי – לא ישתה ממנו הרב. ויהי היום ויתן המלך כוס יין ליהודי לשתות, והרב אמר: "לא אוכל לשתות ברגע הזה אך עוד לפני שאקום משולחן המלך – אשתה גם אשתה".
בסוף הארוחה המשרתים הביאו קערה קטנה מזהב אל המלך והוא רחץ את ידיו בתוכה. מייד לקח הרב את קערת הזהב ושתה את המים ששימשו לרחיצת ידי המלך לעיניהם המתפלאות של מלך והשרים. ויאמר הרב אליהם: "בשתייה הזאת אני חפץ והיא מותרת לי, אבל כוס היין אסורה לי ואני לא יכול לשתות מתוכה, משום שזה איסור מן התורה". והמלך שמר את הדבר ויאהבהו כפליים.
רבי יחיאל מפריז חובש שני כובעים – האחד הוא של אדם שאוחז בידע קבלי סודי המשמש אותו בחיי היום-יום ומוכר בקהילה היהודית, והשני הוא כובעו כאיש הפועל בחצר המלך ומועיל בכך לקהילתו. העלילה מסתבכת כאשר שני התפקידים שלו מתנגשים זה בזה. לילה אחד המלך בא לבקר את היהודי הפלאי ונלכד במלכודת קסומה שהרב הניח בפתח ביתו. המלך חושש מהרב ותוהה האם הוא מכשף, והרב מציג את עצמו בפני המלך כאילו הנר נותר דולק הודות לחומר בעירה לא מוכר, ובכך הוא מתאר את עצמו כמי שאמון על ידע שכלי ולא על ידע קסום או שקשור בעולמות הכישוף והמאגיה. הרב מצליח לשכנע בכך את המלך וממשיך להחזיק בכוחות הקבלה המעשית. המלך מתרשם מרבי יחיאל וממנה אותו ליועץ מרכזי בחצרו, והיועצים האחרים מקנאים בו ומנסים לפגוע בתדמיתו מול המלך. הם מסבירים למלך שהרב לא ישתה יין שהמלך יגיש לו – דבר הנתפס כמובן כהפרה של כללי הנימוס, ומבוסס על האיסור ההלכתי לשתות יין של גויים שהוא יין נֶסֶך – כלומר יין שהשתמשו בו שימוש פולחני לעבודה זרה. הרב החכם מחליט לבזות את עצמו ושותה מים מלוכלכים מידי המלך, כדי להראות ולהוכיח שלא ידי המלך הן שאסורות עליו – אלא היין עצמו.
כך נחשף כוחו של הרב כמי ששומר על עמדותיו כיהודי – הוא מחזיק בידע קבלי שהיה עלול אולי להיחשב בעיני המלך ככישוף, וגם שומר על חוקי הכשרות ונמנע מיין נסך. הרב מצליח להישאר בקשר אנושי טוב עם המלך – שמתרשם מיכולותיו ומפיקחותו הרבה. כך הסיפור מראה מודל של מנהיגות יהודית בגולה – המנהיג שומר על זהות יהודית מוצקה, ובד בבד מצליח להשתלב בחברה הכללית ולקדם הן את מעמדו והן את מעמד הקהילה.
