מת למות
רבי אברהם משה מפשיסחה משתוקק למות. בשיחה עם אמו היא מנסה להניא אותו מכך.
רבי אברהם משה מפשיסחה צעיר לימים היה, פחות מבן שלושים. פעם אחת, כשבא לעיירה בּיַאלה-רָבְסקַה, פנה לאמו ואמר לה: "אני משתוקק למות."
אמרה לו אמו: "שמעתי מאביך, כי אדם צריך ללמוד כיצד למות."
– "למדתי כבר תורה זו," השיב הבן.
שוב אמרה האם: "אבל שמעתי מאביך כי צריך ללמוד הרבה כדי להגיע לכך."
– "למדתי זאת הרבה, כפי הנדרש," ענה הבן.
לא עבר זמן רב עד שנפטר, ונקבר בעיירה זו.
המוות נתפס בדרך כלל כדבר אקראי, מאיים ובלתי רצוי. בניגוד לכך, בחסידות מתואר המוות כרגע של התעלות, שבו הצדיק מגיע למדרגה גבוהה במיוחד. בשל כך, תשוקת המוות של הרבי הצעיר שבסיפור אינה מבטאת בהכרח ייאוש וחוסר תוחלת אלא מתוארת בסיפור כ"למידה" שנעשתה בצורה מעמיקה ומספקת.
המוות מתואר כפרק נוסף בסיפור שבחיו וגדולתו של אדם זה. עובדת מותו בגיל צעיר מוסברת בסיפור בכך שהספיק ללמוד במהירות את מה שאחרים לומדים במשך שנים רבות. גם אביו של גיבור הסיפור, רבי שמחה בונים מפשיסחה, הלך אל מותו מתוך שמחה ואמר: "כל חיי למדתי כיצד למות."
באופן כללי הסיפור עוסק בכך כי כשם שיש לדעת וללמוד כיצד ראוי לחיות, כך צריך לדעת וללמוד כיצד ראוי למות. המוות מתואר בסיפור כאירוע שיש "ללמוד" אותו ולהתכונן לקראתו ולא להדחיקו ולהתכחש לו.
